התורה והמצוה ויקרא י טז-כ: הבדלים בין גרסאות בדף
| [גרסה לא בדוקה] | [גרסה לא בדוקה] |
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 94:
{{ציטוט פסוק במלבי"ם|ויקרא|י|יט}}
{{ציטוט מדרש|ספרא (מלבי"ם) פרשת שמיני פרק ב|סימן נט}}
{{דה מפרש|הן היום הקריבו וכולי ותקראנה וכולי}} לדעת ר' נחמיה שרפום מפני אנינות דסובר אנינות לילה דאורייתא, וסובר שפנחס לא היה כהן עדיין עד שהרג לזמרי -- נמצא היו כולם אוננים שאסור בקדשים. ומשה שמע מפי הגבורה שצוה שיאכלו הנותרת מן המנחה וחזה ושוק וחשב שהוא הדין שמותר להם לאכל בשר החטאת. ואהרן השיב לו שיש חילוק בין כולם (שהיו קדשי שעה) לחטאת ראש חדש (שהיו קדשי דורות), ולכן אכלו חטאת נחשון ויום השמיני שהיו קדשי שעה ושרפו חטאת ראש חדש.
ופירשו חז"ל בזבחים {{הפניה-גמ|זבחים|קא|א}} שעל זה אמר "ואכלתי חטאת היום" פירושו חטאת דיום שהוא חטאת ראש חדש שהוא קדשי דורות. ובמה שכתב "הן היום הקריבו" פירושו בתמיהה, שמשה חשב טעם ששרפוה מפני שקרבוה באנינות (כי חטאת ראש חדש נקרב אחר מעשה דנדב ואביהוא), והשיב "וכי הן היום הקריבו" (מלת "הן" כמו 'הם') הלא אני הקרבתי היום כל הקרבנות וכהן גדול מקריב אונן. וזהו שאמר "ותקראנה אותי כאלה" שהוא מיתת בניו, שעל ידי זה היה אונן, ואיך 'ואכלתי חטאת היום'.
ועל מ"ש "כאלה" בכ"ף שמורה ''הדומה לאלה'' דריש שגם אם היה קורהו דוגמא לזה כמו מיתת יתר הקרובים לא היה ראוי לאכל בקדשי דורות.
ובמה שכתב "תקראנה אותי" ולא אמר "ותקראוני" בכינוי, ומבואר אצלינו באילת השחר (<small>[[אילת השחר (מלבי"ם)/קנ|סימן קנ]]</small>) שכל מקום שבא מלת "אותי" תחת הכינוי בא לדייק ''רק'' אותי, לא זולתי; שהלוים אין האנינות פוסלם מעבודתם. וכמו שכתב הרמב"ם {{ממ רמב"ם|ג|כלי המקדש|}}. וזהו פירוש '''[משנה ט']'''.
ודעת ר"י ור' שמעון שנשרף מפני הטומאה, דעל דעת ר' נחמיה הקשה ג' קושיות:
* ( א ) שהי' לו לשרוף שלשתם, שהם לא חלקו בין קדשי שעה לדורות;
* ( ב ) שהיו יכולים לאכלם. ואף לר"י דסובר אנינות לילה דאורייתא מודה דלאותו היום הותר אנינות לילה שעל זה אמר "ואכלתי חטאת היום";
* ( ג ) דלדעתם פנחס היה כהן והיה ראוי לאכל דלא היה אונן.
ולדעתם פי' הכתוב שאהרן השיב אחר שתקראנה אותי כאלה ונעשה אונן ואכלת חטאת היום בתמיה -- שמה שאנמר לך לאכל הכל הוא בלילה, לא ביום. ועל ידי כן אקלע טומאה באונס. ומשה שחשב שהיו יכולים לאכל ביום חשדם שמפני פשיעתם שלא אכלוה תכף נטמא. והשיב אהרן בל יחשד אותו שבזה קדשי שמים שכבר היה לו ללמד מהמקרה שקרהו שמתו על שלא נזהרו במקדש וקדשיו כראוי. ומ"ש "כאלה" בכף אמר שגם אם היו קורה אותו מקרהו גם ביתר בניו לא היה מסיח דעתו מן הקדשים רק שהיה טומאה באונס.
ובזבחים (דף קא, קב) ובכמה מקומות [לא נגמר...]
==סימן ס==
| |||