ט"ז על אורח חיים טו: הבדלים בין גרסאות בדף

וראיתי למורי חמי ז"ל שכתב על תשובה זו, דאין הכשר אלא דוקא כשמתעטף בכל חלק לבדו, אבל אם מצרף לכל חלק חתיכה אחרת, אפילו אין בחתיכה אחרת שום ציצית, יש בראשונות משום "לא מן העשוי", שהרי כשהתחיל לתפור האחרת בקרן א', נתבטל אותו הכנף, ואין שם אלא ג' כנפות, וכשתפרה אחר כך את כולה נעשה בת ד' כנפות, ואיכא בראשונות "ולא מן העשוי", עד כאן לשונו. ולי נראה לעניות דעתי, דבהדיא כתב הרשב"א שאין על הראשונות שום פסול כלל, והראיה שלו מבוארת על זה, שלא יביא כנף אמה על אמה ובה תכלת כו', משמע אם אין בה תכלת יכול לתופרה לזה ולהטיל אחר כך ציצית ואין בזה "ולא מן העשוי" כלל. וגדולה מזה ראיתי בדרכי משה, שכתב בסימן י וזה לשונו: טלית שיש לה ד' ציצית, וחלקן לשנים, מותר ואין בזה משום "תעשה ולא מן העשוי" כו', תשובת הרשב"א סימן רי"ז, עד כאן לשונו. והיא התשובת רשב"א שהביא בית יוסף. ותמהתי מאוד על הבנתו זאת (היא) ברשב"א, דהרשב"א לא נתכוין אלא שלא נפסול הראשונים, אלא מתכשרים כשיעשה אחר כך עוד אחרים, כי אותן שהיו בחתיכה שניטלה משם נתבטלו מן הבגד. והוא הדין טלית שנחלק לשנים, כל חלק מהם נתבטלו הציצית שבחלק השני ממנו. ואם כן, היאך נימא שעל ידי התפירה יתחברו הציצית? ודאי הוי זה משום "תעשה" וכו' טפי מברייתא דאמה על אמה ממקום אחר ובה תכלת, דהוי משום "תעשה" כו'. אלא שבזה שנחלק לשנים, צריך להתיר הציצית של חלק א' מהם, ואחר שיתפרם יחד הוי זה החלק שאין בו ציצית כמו תוספת על חלק הראשון שיש בו ציצית, דהרי יש בו חלק שראוי להתעטף, ואחר כך עושה ציצית מחדש בחלק השני שהוא תוספת לראשוןףלראשון, כן נראה לי:<קטע סוף=ג/>