ביאור:בראשית לא יט: הבדלים בין גרסאות בדף

כידוע רחל אמרה ליעקב "הָבָה לִּי בָנִים, וְאִם אַיִן מֵתָה אָנֹכִי" ([[בראשית ל א]]), ויעקב כעס וענה "הֲתַחַת אֱלֹהִים אָנֹכִי, אֲשֶׁר מָנַע מִמֵּךְ, פְּרִי בָטֶן?" ([[בראשית ל ב]]). רחל לבטח התפללה לאלוהי יעקב, אבל אלוהים לא זכר אותה. כמובן אלוהים חיכה כשש שנים עד שהשפחות, בלהה וזלפה, יעשו עוד הרבה ילדים, ועד שחוזה העבודה של יעקב, ברחל, כמעט יגמר לפני שרחל נכנסה להריון. בזמן הזה רחל התיאשה מאלוהי יעקב הכועס עליה. היא התחילה להתפלל לתרפיהלתרפי אביה, והנה להפתעתה היא בהריון. אין ספק שהיא היתה מוכרחה לקחת אותם,; הרי היא קראה לבנה הראשון, יוסף, "יֹסֵף יְהוָה לִי, בֵּן אַחֵר" ([[בראשית ל כד]]), ואחרי שש שנים נוספות, עדיין לא נולד לה ילד נוסף.

הכתוב מגדיר את מעשיה כעברה חמורה של גנבה, למרות שרחל לבטח חשבה שתרפי אביה והצאן שלבן נתן ליעקב הם שלה ושל בניה: "כִּי כָל הָעֹשֶׁר, אֲשֶׁר הִצִּיל אֱלֹהִים מֵאָבִינוּ לָנוּ הוּא, וּלְבָנֵינוּ" ([[בראשית לא טז]]). היא ראתה בזה "הצלה" ולא "גנבה". רחל ולאה לא ראו בעושרו של יעקב את שכרו, (ראה: [[ביאור:בראשית ל מג|שכרו של יעקב]]), אלא את נדוניתם אשר לפי [[חוקי חמורבי]] מספר 184, בנות מקבלות שווה בשווה עם הבנים מכל המטלטלים (כל שאינו מחובר לאדמה - דלא ניידי). כך לאה ורחל מקבלות שווה בשווה עם הבנים מכל הצאן של לבן.