מגלה צפונות/מסעי: הבדלים בין גרסאות בדף

[גרסה לא בדוקה][גרסה לא בדוקה]
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה
שורה 64:
 
ואפשר לומר דפסוק השוכן אתם בתוך טומאתם אעפ"י דקאמר וכפר על הקדש מטומ' בני ישראל ומפשעיהם לכל חטאתם וכן יעשה באהל מועד השוכן אתם בתוך טומאתם, שמזכיר עונות ופשעים עדיין הייתי יכול לומר דאומרו השוכן אתם בתוך טומאתם אינו בתוך טומאת עונו' ופשעיהם אלא שמתעסק בטומאתם של ישראל לרפאתם הוא בעצמו כמו שריפא צרעת מרים כדרז"ל אמר הקב"ה אנא כהנא אנא מסגירה אנא מטהרא ודע שיסבול פירוש זה שהרי קאמר וכפר אל הקדש מטמאות בני ישראל ומפשעיהם וכו' דמש' דטומאה הנזכרת אינה טומאה מפשעים וחטאים אלא טומאה ממש וכן סוף הפסוק השוכן אתם בתוך טומאתם חוזר על הטומאה שהזכיר תחילה שהיא טומאה ממש מזב או מצורע לזה בא בעל המאמר להוכיח שהיא טומאת החטאים והפשעים ואעפ"י שחוטאים שוכן אתם וזהו חביבין ישראל שאעפ"י שהם טמאים שכינה עמהם, כלומר טמאים מחטאים שנאמר השוכן אתם בתוך טומאתם, ותדע שהוא כן שאומר ולא יטמאו את מחניהם ואומר לא תטמאו את הארץ ששם מדבר בטומאת חטא וכן כאן שהזכיר טומאה גבי פשעים וחטאים היא טומאת חטא שאעפ"י שחוטאים ומטמאים בחטאתם שכינה עמהם ועדיין יש לחלוק ולומר דזהו מדבר בארץ ושוכן ביניהם לא בשבילם כי אם בעבור הארץ שבחר לשכון שכינתו בתוכה והוא כמשל מצורע שנכנס בבית חבירו שחבירו עמו בבית לא משום חיבת המצורע כי אם מסיבת שהיא ביתו ואינו רוצה לצאת חוץ ממנה כן הקב"ה כביכול שוכן אתם בארץ ישראל אעפ"י שהם טמאים מעונות לא משום חיבתם כי אם משום חיבת הארץ שלא לצאת ממנה לזה בא רבי נתן לומר חביבין ישראל כלומר דע שבאמת חביבין ישראל ולכך שוכן אתם בתוך טומאתם ולא בשביל הארץ שוכן, שהרי בכל מקום טומאה שגלו שכינה עמהם במצרים ועילם ובבל הרי שהם חוץ לארץ על חטאתם ושכינה עמהם אין זאת כי אם מתוך חיבתו החזקה והעצומה עמהם ולחוזק הדבר מביא משל המלך שאמר לעבדו בכל מקום שאת מבקשני הריני אצל בני, כלומר מעולם איני זז ממנו והיה צדיק או רשע או במקום שיהיה ומסיים וכן הוא אומר השוכן אתם בתוך טומאתם כאילו אומר עם מה שהוכחתי תדע באמת דמה שדרשתי השוכן אתם בתוך טומאתם היא טומאת החטאים ועם כל זה עומד עמהם.
 
 
== זאת הארץ אשר תפול לכם בנחלה וכו' ==
ילקוט דף תמ"ט ע"א. {{צ|{{דה מפרש|זאת הארץ אשר תפול לכם בנחלה וכו'}} מהו לכם לכם, ראויה זה שאמר הכתוב טוב וישר ה' על כן יורה חטאים בדרך זכור רחמיך ה' וחסדיך כי מעולם המה, אמר
דוד לפני הקב"ה אלולי רחמיך שקדמו לאדם הראשון לא היה לו עמידה שאמרת לו כי ביום אכלך ממנו מות תמות ולא עשית כן אלא הוצאתו מגן עדן, שנאמר ויגרש את האדם ולמה ניגרש על שהביא מיתה לדורות והיה צריך למות מיד אלא שריחמת עליו וגרשת אותו כדרך הרוצח בשגגה וגלה לערי מקלט, אמר משה זה שהרג במזרח בשגגה או בדרום או בצפון מנין יהיה יודע היכן ערי מקלט שיהא בורח לשם, אמר לו תכין לך הדרך שלא יהו טועים וימצא אותו גואל הדם א"ל היאך א"ל העמד להם איטלסיות (פירוש שווקים מסומנים) מכוונות לערי מקלט ובכל אטליס רשום עליה רוצח לערי מקלט לכך נאמר טוב וישר ה' אם לרוצחים עשה שביל ודרך שיברחו וינצלו לצדיקים על אחת כמה וכמה הדא הוא דכתיב ידרך ענוים במשפט}} עכ"ל.
 
ראוי להסתפק במאמר זה ספק ראשון אומרו אלולי רחמיך שקדמו לאדם הראשון ופירש מה הם הרחמים, דקאמר ליה כי ביום אכלך ממנו מות תמות, דמשמע דזהו קדימת הרחמים ואח"כ יוצא שקדימת הרחמים הוא מה שגירשו. ספק ב' דבשלמא אם הרחמים היו במה שאמר ליה כי ביום אכלך וכו' שייך לומר קדימה משום שנאמר זו קודם שנתחייב בחטאו אבל במה שגירשו שהיה אחר החטא אין שייך לומר אילולי רחמך שקדמו. ספק ג' מה שואל ולמה ניגרש ומשיב על שהביא מיתה לדורות, דזיל קרי בי רב ומה בא ללמדנו. ספק ד' אומרו והיה צריך למות מיד אלא שריחמת עליו וגירשת אותו, דנראה דברים כפולים דזהו בכלל מה שאמר מקודם זה ולא עשית כן אלא הוצאתו מגן עדן. ספק ה' איך מדמה לאדם הראשון להורג נפש בשגגה דכאן מזיד היה שנצטוה שלא לאכול ועבר על צוויו ואכל. ספק וא"ו להבין בענין
הק"ו אם לרוצחים עשה שביל ודרך שיברחו, לצדיקים עאכ"ו דמה צורך ללמדנו זו מק"ו, שדבר נלמד מסברא הוא, דכיון שהם צדיקים בודאי שעושה להם הקב"ה אופנים על הצלתם.
 
אמנם נראה דאומרו יתברך כי ביום אכלך ממנו מות תמות זהו היה קדימת הרחמים מדלא קאמר כי באכלך תמות שאז היה צריך למות מיד, אך באומרו כי ביום אכלך שהזכיר יום, הוא למצוא לו פתח שיחיה יום אחד של הקב"ה שהוא אלף שנים כאחז"ל והיה מציאות שניגרש מג"ע וחי תתק"ל שנים והותר ספק א' ב' ושואל ולמה נגרש הכונה כיון שקדם לו רחמיו יתברך לומר כי ביום אכלך כדי שאם יאכל למצוא לו פתח שיהיה חי יום אחד של הקב"ה אם כן היה יכול להיות שם בג"ע כל השנים הללו ובהתקרב קצו למות יגרשהו שימות חוץ לג"ע ולא לגרשו מיד ומשיב על שהביא מיתה לדורות והיה צריך למות מיד אלא שריחמת עליו וגירשת אותו וכו' שהכונה אדרבא משום שריחם עליו גירשו לחוץ שיש הבחנה בין יום ובין לילה ויש מציאות למנות אלף שנים מימים ולילות ויבחן הדבר שקיים האל יתברך דברו כי ביום אכלך תמות שהרי חי יום אחד ביומו מה שאין כן בג"ע דלא שייך שם הבדיל בין יום ובין לילה וכדי שיסבול יסורין גופנים כאחז"ל שק"ל שנים ישב במים והתענה עד שעלו בבשרו שריגים כדי למחול לו העון הגדול שגרם מיתה לדורות שהמיתה דבר השייך לגוף אשר מחומר קורץ לכן גירשו לחוץ והגשימו כדי שיסבול יסורי הגוף ויזכה לעוה"ב על דרך שהרוצח ניגרש ממקומו ומסתתר שם בעיר מקלט לא יכול לצאת ומתמרק שם כיון שאינו יכול לחזור למקומו עד מות הכהן הגדול והותר ספק ג' ד'. ומה שמדמה לאדם הראשון לרוצח בשגגה משום שאדם הראשון נידון שוגג באכילתו מן העץ שהוא הבין בדברי הקב"ה דכונתו לומר כי ביום אכלך ממנו רצה לומר ביום אכלך את בעצמך אבל אם אחרים יתנו לך מותר דלזה השיב הקב"ה כשאכל האשה אשר נתתה עמדי היא נתנה לי
ואוכל כלומר קיימתי צוויך ולא לקחתי אני בעצמי לאכול כאשר צויתני אלא שהאשה נתנה לי ונמצא דשוגג היה ולכן דנו כרוצח בשגגה וגירשו והותר ספק ה'. וענין הק"ו הוא חידוש גדול לרחמיו
יתברך עם הצדיקים שאעפ"י ששגגת תלמוד עולה זדון והקב"ה מדקדק עם חסידיו שחטא של כל אדם נחשב לגבי הצדיקים לעון והיה ראוי שיניחם ולא ידריכם כיון שחטאם גדול מכל אדם ואם לכל אדם מדריך לפי שחטאם אין עושים כל כך רושם של חילול השם כחטא הצדיקים ועכ"ז בא ללמדנו מכח הק"ו אעפ"כ ידרך ענוים במשפט ומורה להם דרך והוא אם זה שהרג בשגגה היה חייב הנהרג מיתה ממקום אחר וגילגל הקב"ה מיתתו על ידי זה דמגלגלים חובה על ידי חייב דנמצא שהרוצח זה יש בידו עונות הרבה שעשה במזיד משנתגלגל על ידו לשפוך דם ועכ"ז עשה לו שביל ודרך שיברח וינצל, לצדיקים אעפ"י שהשוגג נחשב להם מזיד כיון שבאמת מעולם חטאו כמזיד ק"ו שידריכם והותר ספק ו'.
 
 
== ולא תחניפו את הארץ אשר אתם בה וכו' ==
{{דה מפרש|ולא תחניפו את הארץ אשר אתם בה כי הדם הוא יחניף את הארץ ולארץ לא יכפר לדם אשר שפך בה כי אם בדם שפכו}} ראוי להבין ענין חנופת הארץ וגם להבין אומרו כי הדם הוא יחניף את הארץ עוד להבין ולארץ לא יכופר כי אם בדם שופכו. אמנם לבא לענין עם מה שפירש מוהר"ם אלשיך ז"ל על פסוק והארץ חנפה תחת יושביה כי עברו ברית הפרו חק. ידוע שהקב"ה תולה ארץ על בלי מה, והארץ היא על המים שלא כדרך טבע וכשיושביה חוטאים ראוי שיחזור הטבע למקומו שיעלו המים על הארץ והארץ תרד למטה ויאבד את יושביה כמו שהיה בדור המבול ולזה אמר הנביא שכיון שעברו ברית
הפרו חק הארץ חנפה, כלומר גם הארץ עשתה חנופה על היותה תחת יושביה ולא היתה יורדת למטה כטבעה כדי שיעלו המים למעלה להטביעם ע"כ. עוד דע שהארץ נתקללה פעם שנית על שפצתה את פיה לקחת את דמי הבל כדכתיב ועתה ארור אתה מן האדמה אשר פצתה את פיה לקחת אח דמי אחיך מידך ופירש רש"י ז"ל הנני מוסיף לה קללה יותר ממה שנתקללה היא כבר בעונה וגם בזו הוסיפה לחטא ע"כ. ובזה נבא לענין אמר בענין הדם ולא תחניפו את הארץ כלומר אל תגרמו שתחניף הארץ אתכם על אשר אתם יושבים בה ולא תחתיה כי הדין נוטה כשאתם חוטאי' שלא תהיה לכם ישיבה עליה כי אם שתרד למטה ויעלו המים למעלה וישטוף אתכם וזהו ולא תחניפו את הארץ אשר אתם יושבים בה ירצה על אשר אתם יושבים בה ולא תחתיה כמדובר, ואם תאמר ולמה הארץ מחניף ואינה יורדת למטה ולהשיב לז"א כי הדם הוא יחניף את הארץ, כיון שיש עון שפיכות דם כדי לפצוא פיה לבלוע דם כמו שפצתה פיה לבלוע דם הבל עושה חנופה שתשבו עליה ואינה יורדת למטה מן המים כי רצונה ותאותה לבלוע דם וזו רעה חולה להארץ דסוף סוף בעל כרחה אני מורידה למטה כדי שיעלו המים כדור המבול משום שולארץ לא יכופר לדם אשר שופך בה כי אם בדם שופכו, דצריך שהיא בעצמה ישפוך דם הרוצח כדי שתתכפר לה כדור המבול שהרבו לשפוך דם ועלו המים למעלה והיא ירדה למטה ובזה שפך דם כל הרוצחים ונתכפר עונה מהדם שבלעה מהנהרגים עליה וכוונת הקב"ה בזה לומר שלא תחניפו את הארץ שלא יעשו בדם שיחניף להם בשופכם עליה דם שיבלע כי בסוף כדי לכפר עונה אני מוריד למטה כדור המבול כמדובר.
 
 
== ולא תטמא את הארץ וכו' ==
{{דה מפרש|ולא תטמא את הארץ אשר אתם יושבים בה אשר אני שוכן בתוכה כי אני ה' שוכן בתוך בני ישראל}} הבט ימין וראה דברי הפסוק מגומגמים, שתחלה אמר אשר אתם יושבים בה ואח"כ אמר אשר אני שוכן בתוכה ואחר כך שינה לומר אשר אני שוכן בתוך בני ישראל. אמנם נראה הכונה אמר הקב"ה לא תטמאו את הארץ שעל ידי כך אתם יושבים בה ולא יעלו המים עליה כדור המבול ומנע ישיבתם מעל הארץ והטביעם לכן אני מזהיר אתכם שלא תטמא את הארץ אשר אתם יושבים בה כמדובר ואל יעלה על דעתכם לומר אשר אני שוכן בה וכיון שאני מתאוה לשכון בה שאעפ"י שתרבו בחטאים ואשמות איני מחריבה דעו לכם כי אני ה' שוכן בתוך בני ישראל דייקא הם הכשרים והם עיקר משכני ולא הארץ וא"ת מחריב אני את הארץ ובמקום שאני גולה לצדיקים שם אני שוכן לכן על יעלה על דעתכם לומר שבעבור שאני שוכן בתוכה שלא אחריב אותה משום שאני שוכן בתוך בני ישראל ובכל מקום שהולכים שם משכני כמדובר.
 
 
== צו את בני ישראל וכו' ==
{{דה מפרש|צו את בני ישראל ואמרת אליהם כי אתם באים את הארץ כנען}} קשה דהיל"ל את ארץ כנען דמה רמז באומרו את הארץ כנען. אמנם נראה בדברי רז"ל על פסוק ויתורו את ארץ כנען, א"ר ברכיה
בשם רבי סימא מה ראה כנען להיזכר כאן. אלא ראה שאין לישראל זכות שיכנסו לארץ נזכר ליצחק שנולד לאברהם בן מאה שנה ושרה בת צ' שנה וכנען כ' עשרים נ' חמשים ע' שבעים נ' חמשים הרי מאה ותשעים שנה עכ"ל. (ילקוט דשצ"ו ע"א) וזה עצמו רומז כאן כי אתם באים את הארץ בזכות כנען, כלומר בזכות יצחק שנולד לאברהם בן מאה שנה ולשרה בן צ' שנה מספר כנען.
 
'''תם.'''