מגלה צפונות/מסעי: הבדלים בין גרסאות בדף
| [גרסה לא בדוקה] | [גרסה לא בדוקה] |
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
שורה 40:
== ויסעו בני ישראל וכו' ויחנו וכו' ==
{{דה מפרש|ויסעו בני ישראל מרעמסס ויחנו בסוכות}} דרך רמז כיון שיצאו ביד רמה בכח ואל ובהון רב, מיד שכחו בצרות ראשונות ממה שבנו לרעמסס, דראשון ראשון מתרוסס, והיו חוזרים ובונים וחוזרים ובונים עד שהיה מתרוסס גם גופם, שכל דבר רואה את התכלית, אם התכלית רע אע"פ שההתחלה טובה מאד בבאו ימי הרעה באחרונה מה שעבר אין, ואם התכלית טוב אעפ"י שההתחלה רעה אין כמותו, מיד בהכנסת הטוב לא תזכרנה עוד צרות הראשונות, ולכן כיון שיצאו ביד רמה מיד ויסעו מרעמסס, נסעו מאותם הצרות הסירו אותם כאילו לא עבר בהם דבר צרה בערך הטוב שמצאו, ויחנו בסוכות תחת סוכתו יתברך שבאו לחסות תחת כנפיו והם ענני כבוד, וכדברי תרגום יונתן בן עוזיאל ושרו בסוכות אתרא דאיתחפיאו שבעת ענני יקרא.
== דבר אל בני ישראל וכו' ==
{{דה מפרש|דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם כי אתם עוברים את הירדן את ארץ כנען והורשתם את כל יושבי הארץ מפניכם ואבדתם את משכיותם ואת כל צלמי מסכותם תאבדו ואת כל במותם תשמידו. והורשתם את הארץ וישבתם בה כי לכם נתתי את הארץ לרשת אותה}} ראוי לשים לב במלת כי, דהיל"ל אתם עוברים את הארץ. ועוד אומרו והורשתם את הארץ וישבתם בה, נראה אך למותר שודאי שאחר שירשו את הארץ ישבו בה, דמקודם איך יוכלו לשבת בה, ועוד אומרו כי לכם נתתי את הארץ, מי לא ידע בזה וכי עכשיו נתחדש שנתן להם את הארץ. עוד להבין אומרו לרשת אותה. אמנם כוונת הענין שנתן סימן להם כי אתם עוברים את הירדן, כלומר אם אתם עוברים את הירדן בכוונת אל, אם-כן משום חשק הארץ בעבור השוכן בה נשוא עון ואוירא מחכים לתורה, יודע אני שוהורשתם את כל יושבי הארץ מפניכם, ובודאי ואבדתם את משכיתם ולא תחמדו בהם וגם צלמי מסכתם תאבדו ובמותם תשמידו כיון דתכלית כונתם לבא אל הארץ בעבור השלימות המושג לנפש ממנה ואז באמת והורשתם את הארץ לרשת אותה ירושה עולמית שלא תצאו ממנה משום כי לכם נתתי את הארץ לרשת אותה כלומר לכם מסרתי הדבר שאם יהיה כונת הכנסתכם בה להשגת שלימות הנפש יהיה הארץ מסורה בידכם לעולם ואם לאו לא, באופן כי לכם נתתי את הארץ לכם ברשות בחירתכם לרשת אותם, אמנם אם כונתכם לבוא בה מצד תענוגי הגוף בלבד בהיותה ארץ זבת חלב ודבש ובסום אוירא וכדומה, שאם על מנת כן אתם באים אל הארץ, תדעו כי לא תורישו את כל יושבי הארץ מפניכם ולא תאבדו משכיתם ומצבותם ובמותם לא תאבדו ולא תשמידו ובאתם בגדר שתקיא אתכם הארץ ולא ישבתם בה. או ירצה באומרו וישבתם בה שאל יעלה בדעת ישראל
לאבד יושביה וימאסו להחזיק בה פן יארע להם כאומות שישבו בה, לכן מבטיחם וישבתם בה כי לכם נתתי את הארץ, לכם ולא להם, והדבר מסור בידכם כדפרשית. אם תלכו בדרכי תשבו בה. גם יש לפרש כי אתם עוברים את הירדן אל ארץ כנען, כלומר מהירדן ואילך היא ארץ כנען, לכן קדשו לבבכם קודם שתכנסו בארץ הקדושה שבכח הקדושה שאתם מבערים מלבבכם כל הרהור מחשבה רעה והורשתם את כל יושבי הארץ, כלומר תוכלו לגרש את יושבי הארץ בלי שום צער, ורז"ל אמרו נסים של ירדן יהיה סימן לכם כמו שעשה ה' לכם נסים בירדן ותעברו ברגל בלי שום צער זה סימן יהיה לכם, שכן יעשה לכם כשתבואו לארץ בלי שום צער ובלי מלחמה כי ה' נלחם לכם ע"כ. ועל פי דרכם ז"ל נראה לפרש שהכונה סימן לכם אם כשם כשעברתם את הירדן שהייתם במורא ועיניכם תלויות שלא ישובו מי הירדן עליכם תהיו כך בבואכם אל ארץ כנען, אז בודאי שוהורשתם, כלומר שוהורשתם את יושבי הארץ לפניכם ובלתי זאת לא תוכלו לגרשם.
== ואם לא תורישו וכו' ==
ילקוט דתמ"ח ע"ב {{צ|{{דה מפרש|ואם לא תורישו את יושבי הארץ}} אמר הקב"ה לישראל, אני אמרתי כי החרם תחרימם החיוי והאמורי ואתם לא עשיתם כן, אלא ואת רחב הזונה ואת בית אביה החיה
יהושע, הרי ירמיה בא מבניה ועושה לכם דברים של שיכים בעיניכם ושל צנינים בצדיכם, לפיכך צריך לומר דברי ירמיהו בן חלקיהו}} עכ"ל. ראוי להבין שהרי רחב גרם בהחיות המרגלים פנחס וכלב ועל החסד שעשתה נשבעו לה והוכרח יהושע לקיים שבועתם שנשבעו לה ולמה נענשו. ולכאורה יש לפרש בנדקדק במאמר אומרו ואתם לא עשיתם כן אלא ואת רחב הזונה וכו' החיה יהושע שתולה הקלקלה ביהושע, ואינו מזכיר לפנחס וכלב שנשבעו להחיותה, ואין לומר שאין תולה בהם כלל משום שהיו מוכרחים בזה כדי להציל ממות נפשם משום שהי' ראוי שיבטחו בהקב"ה שיצילם ואעפ"י שימסרם רחב אם
כן אשמים היו על שנשבעו לה ולמה אינו מזכיר כי אם ליהושע. והנראה שפנחס וכלב אמרו כיון שאנו יכולים להביא דבר הצלחתנו דרך הטבע, אין ראוי להניח הדבר על הנס ועל השבועה שאנו נשבעים, אין בה ממש משום שאנו אנוסים על דרך נשבעים למוכסים, לכן כשבאו לפני יהושע הי' ראוי להורגם לקיים מאמרו ית' כי החרם תחרימם ויהושע חשב אולי נולד מזה חילול השם בדבר לכן החיה אותם ומשום שלשם שמים נתכוון הוציא ממנה ירמיה להיות להם לשיכים בעיניהם שמיהו אין הדבר כל כך צער גדול כיון שאינו על יד אחד מהאומות ומה גם שהיה לשיכים בעיניהם להחזירם למוטב וק"ל. וכיון שהדבר היה תלוי ביהושע להורגם שהיה מלך לענות בדבר להורגה ולא הרגה תלה הדבר ביהושע. עוד אפשר לומר שלרחב בלבד היו יכולים להחיות על ענין החסד ולא לכל משפחתה ואעפ"י שעל כלם נשבעו היו יכולים לעשות פשרה להציל אותה ולאבד לשאר עמה וחילול ליכא בטענה אנוסים היינו עליהם והוכרחנו לישבע, כי בשלמא לך ניחא משום החסד, וזהו דדייק בעל המאמר ואת רחב ואת בית אביה החיה יהושע כלומר בשלמא לרחב ניחא בעבור החסד שעשתה אבל לבית אביה למה.
אך מה שיש להקשות בזה המאמר הוא זה, דמכאן משמע שטעו ישראל לקבל לרחב ובמקום אחר לרז"ל משמע שמהקב"ה היה לקרב ליתרו ולרחב ורות ונעמה העמונית, אם כן איך מענישם על שקירבו לרחב ואעפ"י שהיתה מן הגוים אשר צוה להחרימם, ואין להשיב ישראל היו חייבים לעשות מה שנצטוו שלא להחייותם והקב"ה יעשה את שלו, דזו אינו תשובה משום שמה שרצה הקב"ה לעשות לקרב לרחב גילגל הדבר כך שילכו המרגלים לביתה ושישבעו לה כדי לקרבה ואם חיה משים בלבם שיעשו האמת להורגה כאשר נצטוו להחרימם לא היתה נעשה רצונו ית', גם יש להקשות אומרו הרי ירמיה בא מבניה ועושה לכם דברים של שיכים בעיניכם, שהרי ירמיה היה בא בדברי תוכחות להשיבם בתשובה, ואיך הזכירו לעונש כאילו בא להענישם.
אמנם נראה בהקדים מה שפירש החכם השלם אחי מיכאל הכהן ז"ל על מאמר רז"ל מנשה כשהרג את ישעיה אמר שם ואיבלע בארזא אתיוה לארזא ונסרוה כי מטא להדי פומא נח נפשיה משום דאמר ובתוך עם טמא וכו' ע"כ, הקשה הוא ז"ל שכבר זה נתכפר לו ע"י הרצפה שהגיע המלאך בשפתיו וא"ל וסר עוניך וחטאתיך תכופר ואם כן איך קאמר הכא שנסרוהו להדי פומא משום מה שחטא בשפתיו ובחיבור אחר פרשתי אני על זה, דהמלאך על ידי מה שנגע בגחלת בשפתיו הסיר הדבר מעון והניחו בבחינת חטא והחטא נתכפר לו בענין הנסירה וזהו דקאמר ליה וסר עוניך, כלומר חוסר מבחינת עון והשאר בבחינת חטא והחטא תכופר אחר כך על ידי הנסירה.
אמנם הוא ז"ל פירש דלעולם על יד המלאך נתכפר לגמרי אך כשנסרו מנשה על דבר גלוי לפניו ית' שלא ימות ממיתתו כיון שכבר חטא בשפתיו אף עפ"י שכבר נתכפר הדין נוטה שיגיע הנסירה בפיו יותר מאבר אחר שמעולם חטא בו והמשל לזה לדבש שנפל במקום אחד שאעפ"י שרחצו המקום עד שלא נשאר רושם מהדבש כשבאים זבובים הנה שורים יותר על אותו מקום ממקום אחר כיון שכבר היה שם דבש והנמשל מובן. ובזה נבא לענין המאמר דישראל נתחייבו צער על חטאתם כדכתיב על מה אבדה הארץ על עוזבם את תורתי וכיון שכן ראוי שיצטערו על ידי ירמיה שהוא מבני בניה של רחב שהחייו אותה, שאעפ"י שהיה רצונו יתברך לקרבה מיהו כבר כתוב עליה החרם תחרימם ונראה שעברו על זה, אם כן יותר ראוי להענישם על ידי ירמיה שיצא משם ולא על יד נביא אחר וענין היות ירמיה להם לשיכים בעיניהם
הדבר הוא שישראל ששורשם מאבות הקדושים שקיימו כל התורה כולה חטאו וירמיה שבא מבני בניה של רחב מהאומות שכתב הקב"ה עליהם החרם תחרימם קיים כל התורה ובא להוכיחם וזהו באמת לשיכים בעיניהם ולצנינים בצדיהם.
| |||