מגלה צפונות/מסעי: הבדלים בין גרסאות בדף
| [גרסה לא בדוקה] | [גרסה לא בדוקה] |
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
|||
שורה 4:
{{דה מפרש| אלה מסעי בני ישראל}} כל העולם מקשים על מה טעם נכתבו שמות המסעות בתורה, והרב בעל תולדות יצחק ז"ל פירש כדי שלא נחשוב שהיו נעים ונדים כמדבר ממסע למסע ולא היתה להם מנוחה, שאינו כן אלא מ"ב מסעות צא מהם י"ד שנה שכלן היו בשנה ראשונה קודם גזירה, משנסעו מרעמסס עד שבאו לרתמה, שמשם נשתלחו מרגלים וכו', ועוד צא מהם ח' מסעות שהיו אחר מיתת אהרן בשנת הארבעים, הרי כ"ב מסעות, נמצא שכל ל"ח שנים לא נסעו אלא עשרים מסעות, ול"ח שנה היו חציים מנוחה בקדש שנאמר ותשבו בקדש ימים רבים. ובסדר עולם י"ט שנים ישבו בקדש וזהו ימים רבים כימים אשר ישבתם בשאר המסעות שהיו י"ט שנים אחרים, אם כן כל טלטולן במדבר לא היו אלא י"ט שנים ועשו בהם י"ט מסעות. ועוד צורך גדול לזכור המסעות כי הנסים והאותות הנעשות הם אמתיות לכל רואיהם, אך בעתיד יהיו הדברים כשמועה ויכזיבם השומע ומנפלאות התורה העצומות עמידת ישראל מ' שנה, ומן בכל יום והם מקומות רחקו מאד מן הישוב ואינן טבעיות לבני אדם, לא מקום זרע והדורות הבאים יחשבו שעמדו במדבר ארבעים שנה במדבר קרוב לישוב, כמדברות ששוכנים שם הערביים שאפשר לאדם לחרוש ולזרוע בהם, ולהיותו ניזון מאילנות ועשבים אשר שם או אולי יאמרו שהיו שם בארות מים רבים וכדי לעקור שורש הדעת הנפסד הזה ולקבוע בלב שהם נסים גדולים, באה חכמת התורה והודיע לנו שהמדבר ההוא לא היה כשאר מדברות שנאמר המוליכך במדבר הגדול והנורא נחש שרף ועקרב, ולא היה קרוב לישוב שיקבל זריעה וחרישה ולא היה בטבע האדם שיחיה שם אפילו יום אחד, וכדי לחזק אמונה זו הזכיר המסעות בשמם לשיתפרסם הפלא הגדול לשעה, בין העמים שבאותו הדור שהיו יודעים קצת המקומות שאין בטבע האדם לחיות שם וג"כ לדורות הבאים. עוד תועלת אחר בסיפור המסעות, שגאולה האחרונה כדמיון הראשונה ויצאו ישראל במקומות אלו והקב"ה ינהלם ויכלכלם שם כמו שעשה ביציאת מצרים, וזהו ויכתוב משה את מוצאיהם וחזר ואמר ואלה מסעיהם למוצאיהם, כלומר אלה המסעות עצמן יהיו למוצאיהם מהגלות האחרון הזה. עוד טעם הוזכרו המסעות כשיעבור אחד מישראל במקומות אלו יודה ויברך להשם ית' כאמרם חז"ל הרואה מקום שנעשו נסים לאבותינו יברך ברוך שעשה נסים לאבותינו במקום הזה.
== מה זכו ליכתב בתורה כל המסעות הללו וכו' ==
ובמדרש {{דה מפרש|מה זכו ליכתב בתורה כל המסעות אלו, על שקבלו את ישראל ועתיד הקב"ה לתת להם שכר, שנאמר ישושון מדבר וציה ותגל ערבה ותפרח כחבצלת. ומה מדבר על ידי שקבל את ישראל כך, המקבל תלמידי חכמים בתוך ביתו עאכ"ו}} ע"כ. וכיון דאתא לידן המאמר הזה ניזיל ביה נרגא, דיש לדקדק אומרו מה זכו ליכתב בתורה המסעות, דלא שייך במקומות לומר זכו, ומה תועלת מגיע להן אם נכתבים בתורה או לא. ועוד אומרו על שקבלו את ישראל, וכי המקומות בעלי בחירה הם שבידם לקבלם או שלא לקבלם, אמנם הכוונה כיון דשמות המסעות הם שמות ששמו אומות העולם למקומות אלו, לא היה צורך להזכירם בתורה, ומפני מה זכו ליכתב בתורה, וענין מה זכו שבהיות שמות המקומות אלו כתובים בקדושה, יש יניקה להם יתירה מהקדושה, כי זהו חיותם כנודע, ונמצא שזכו ליניקה יתירה וזהו התועלת המגיע למקומות ולשרים שעליהם בהיותם נזכרים בתורה, ומשיב על שקבלו את ישראל, יש לפרש דחוזר לשרי המקומות ששמחו בהיותם ישראל חונים בהם, והוא על דרך שכתבו התוספות ז"ל גבי ר' אלעזר בן דורדייא שאמר הרים וגבעות בקשו עלי רחמים והשיבו כדי שנבקש עליך נבקש על עצמנו, ופירשו ששר ההרים היה משיבו, גם כו היה שמחה לשר, כל מקום שהיו באים ברשותו, כי לכל מקום יש שר ואפילו על כל עשב ועשב שאומר לו גדל כדברי רז"ל, ונחשב השמחה כאילו קבלה הם בידיהם להכניסם במקום, והגם שנאמר שחוזר למקום עצמו, יהיה על דרך שפרשו חז"ל על פסוק והעיר שושן צהלה ושמחה, שהעיר עצמה עצים ואבנים היו שמחים, ואינו מהתימא כי כלם נעשים שלוחים להקב"ה כאמרם חז"ל, בכל עושה הקב"ה שליחותו ואפילו כעצם אחר מעשה וכו', עיין במדרש פ' אחרי מות גם כן כלם נעשים שלוחים לישראל עמו להיותם מצטערים בצערם או לשמוח בשמחתם ואפילו עצים ואבנים כמדובר. ובא הלימוד מכאן על המקבל ת"ח בתוך ביתו לחידוש גדול שאפילו שהיו תלמידי חכמים שאינן כל כך הגונים יקבלם בביתו לכבוד תורתם כמקומות הללו שהם משמות ששמו להם אומות העולם ועכ"ז לכבוד שקבלו את ישראל הזכירם בתורה. או יהיה הלימוד על המקבלם, שאעפ"י שהם בלתי הגונים מעבירות שבידם, על שקבלו ת"ח בביתם יהיו נכנסים במחיצת הצדיקים, שבזכות שקבלם בביתם ימחול להם הקב"ה להכניסם בקדושה, דומיא דמקומות הללו שהכניס הזכרת שמותם בתורה.
ובטעם למה נזכרו שמות המסעות בתורה, נראה לפרש עם מה שכתב הרב בעל שפתי כהן וז"ל, ואפשר לומר למה נכתבו כל המסעות הללו בתורה, לומר לך שהמסעות הם מ"ב ובשם מ"ב ברא הקב"ה את עולמו, וכדי שלא תהא הבריאה של זה העולם לבטלה ולא בשביל אומות העולם אלא בשביל ישראל שנקראו ראשית, לזה היו המסעות מ"ב והקיפם את כל העולם שלא נברא אלא בשבילם. וגם כן צפה הקב"ה שעתידין לצאת מארצם ולהתפזר בארבע כנפות הארץ, לזה הוליך ששים רבוא משה ואהרן ושבעים זקנים והארון והמשכן והיו חונים ומקימין המשכן ועושים שם קרבן כדי שאם יבא שם אחד מישרא שימצא מנוח ומרגוע ויקלוט אותו המקום ולא יקיאנו כי להם נברא עכ"ל. ועל פי דרכו של הרב ז"ל בהיות שמות המסעות נזכרות בתורה בנפול אחד מישראל שם בגלות, יודע שהוא מקום שחנו שם ישראל ולוקח נחמה בנפשו בהיות מובטח שיעשה לו הקב"ה נס כאשר עשה עם ישראל שחנו שם.
| |||