שולחן ערוך אורח חיים רסו: הבדלים בין גרסאות בדף

אין תקציר עריכה
[גרסה לא בדוקה][גרסה לא בדוקה]
(שו"ע ורמ"א)
אין תקציר עריכה
 
==[[שולחן ערוך אורח חיים רסו ב|סעיף ב]]==
אם אין עמו אינו יהודי, מניחו על חמורו, וכדי שלא יהא חייב משום מחמר (<small>פירוש, מנהיג את החמור</small>) אי איכא עקירה והנחה, מניחו לאחר שעקרה יד ורגל ללכת, דלאו עקירה היא, וכשהיא עומדת נוטל הימנה, ולאחר שתחזור ותעקר רגלה יניחנו. ויש אומרים שצריך ליזהר מלהנהיגה בקול רם כל זמן שהכיס עליה:
: {{רמ"א|'''הגה:''' והוא לא ירכב על החמור, אלא ילך ברגליו. ואם הוא צריך לצאת חוץ לתחום, מפני שמתיירא מן הלסטים או שאר סכנה, ואפילו הוא תוך התחום, יכול לישב על החמור ולרכוב. (ריב"ש וב"י בשם תשב"ץ)}}:
 
==[[שולחן ערוך אורח חיים רסו ג|סעיף ג]]==
==[[שולחן ערוך אורח חיים רסו ו|סעיף ו]]==
ויש אומרים, שכשנותנו לאחד מאלו מניחו עליו כשהוא מהלך, ונוטלו ממנו כשהוא עומד:
: {{רמ"א|'''הגה:''' ודווקא כשנותן להם משחשכה, אבל כשנותן להם מבעוד יום מותר בכל עניין}}:
 
==[[שולחן ערוך אורח חיים רסו ז|סעיף ז]]==
 
==[[שולחן ערוך אורח חיים רסו ט|סעיף ט]]==
הגיע לחצר החיצונה המשתמרת, נוטל מעל החמור כלים הניטלים, ושאינם ניטלים מתיר את החבלים והשקים נופלים. ואם היתה טעונה כלי זכוכית שאסור לטלטלם, כגון שהם כוסות של מקיזי דם שאין ראויים בשבת לכלום לפי שהם מאוסים, ואם יפלו לארץ ישברו, מניח תחתיהם כרים וכסתות. ודוקא במשאות קטנים, שיכול לשמטן מתחתיהן; אבל אם הם גדולים, שאינו יכול לשמוט הכרים מתחתיהן, אסור להניחם תחתיהן מפני שמבטל כלי מהיכנו (<small>פירוש, מהתשמיש שהיה מוכן לו</small>), אלא פורקן בנחת שלא ישברו. ולא יניחם על הבהמה, משום צער בעלי חיים:
 
==[[שולחן ערוך אורח חיים רסו י|סעיף י]]==
==[[שולחן ערוך אורח חיים רסו יב|סעיף יב]]==
יש אומרים, דדווקא בחבילה התירו לעשות כן, אבל לא בכיסו; ויש אומרים דהוא הדין לכיסו:
: {{רמ"א|'''הגה:''' ומי ששכח כיסו עליו בשבת, אם הוא בביתו, יכול לילך עמו לחדר להתיר חגורו וליפול שם להצניעו. ואם הוא בשוק, אסור להביאו לביתו, רק מתיר חגורו בשוק והוא נופל, ואומר לאינו יהודי לשמרו, ואם מביאו אין לחוש (אגודה מסכת ביצה ב"י סימן ש"ט). ועיין לקמן [[שולחן ערוך אורח חיים שי|סימן ש"י]] אם הכיס תפור בבגדו מה דינו}}:
 
==[[שולחן ערוך אורח חיים רסו יג|סעיף יג]]==