התורה והמצוה ויקרא י יב-טו: הבדלים בין גרסאות בדף
| [גרסה לא בדוקה] | [גרסה לא בדוקה] |
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 6:
{{ציטוט מדרש|ספרא (מלבי"ם) פרשת שמיני פרק א|סימן מא}}
{{דה מפרש|ואל אלעזר ואל איתמר בניו}} כלל בלשון שכל תואר המיותר, שהמתואר ניכר בלעדו, יש בו טעם או דרוש. וכן בשם תואר או מצטרף הנלוה לשם העצם.
* כמו שאמרו בבראשית רבה (<small>[[בראשית רבה כב|פרק כב]]</small>) ''"וידע אדם את חוה אשתו" - חויא חויך ואת חויא דאדם'', ר"ל דהיה די לכתב כמו שכתוב (<small>[[בראשית ד כה|בפסוק כה]]</small>) "וידע אדם עוד את אשתו".
* ובמדרש ({{ממ|בר"ר|כב|ח}}) ''"ויקם קין על הבל אחיו" שהבל נתמלא על קין רחמים'' - שעל זה אמר "אחיו".
* {{ממ|בר"ר|לו|}} ''"וירא חם אבי כנען" - כנען ראה והגיד לחם'', שעל זה אמר "אבי כנען"
שורה 21:
ואם כן במה שכתב פה תואר "בניו" שמיותר -- דריש בספרא שהיו בניו ושוים לו בכבוד ובדממה. ונראה דמה שאמר "''בכבוד''" דריש מפה ומה שאמר "''בדממה''" דריש ממה שכתוב למעלה ([[ויקרא י ו|פסוק ו]]) "ויאמר משה אל אהרן ולאלעזר ולאיתמר בניו".
:: וכבר בארתי (<small>[[התורה והמצוה ויקרא ט:כב - י:ז#סימן כח|שם ס' כח]]</small>) שממה שכתוב "אל אהרן ולאלעזר" מורה שיחד עיקר הדבור לאהרן כפי ההבדל שיש בין 'אמירה' שאחריו "אל" ובין 'אמירה' שאחריו למ"ד, עיי"ש. ואמר בספרא
ובמה שכתב "הנותרים" שהוא מיותר דריש שרק הנותרים נחשבו בניו להדמות אליו בכבוד, לא הראשונים. וזהו שאמר ''יכול אף הראשונים וכולי תלמוד לומר "הנותרים"''.
ורבן שמעון בן גמליאל חולק על זה וסבירא ליה שאם היו נדב ואביהוא חיים היו קודמים בכבוד, רק מפרש שמה שכתוב "הנותרים" הוא מדבורו של משה אליהם שהזכיר להם שהם נותרים כי אחיהם מתו. וזכר סבת מיתתם על שעשו דבר שלא בעצה למען ילמדו מוסר וישמעו וייראו.
וכפי הנראה תנא קמא ורשב"ג פליגי בפלוגתת ר' ישמעאל ורבי עקיבא [[ספרא (מלבי"ם) פרשת שמיני מכילתא דמלואים|במכלתא דמלואים (משנה לב)]]. תנא קמא סבירא ליה כר' מאיר שהכניסו אש זרה ממש שזה מחוסר אמונתם שירד האש כמו שפרשתי למעלה (<small>סימן ?</small>), ולכן סבירא ליה דאין הראשונים שקולים בו בכבוד. ור' שמעון בן גמליאל משום ר' אלעזר בן עזריה יסבר כר' ישמעאל שלא היה אש זרה רק הכניסוה בלא עצה, וזהו שאמר בלשונו "''לא היה לכם להסתכל באלו שעשו דבר שלא בעצה''", ואם כן סבירא ליה שהיו ראוים לכבוד.
ור' אליעזר שאמר ''קרובים היו לשטף'' השקיף על מלת "הנותרים" כפי ההבדל שיש בין '''נשאר''' ובין '''נותר'''. ששניהם יציינו השאר החלק מן הכל. רק "נשאר" מציין שנשאר בכוונה ו"נותר" מציין שנותר שלא בכוונה, כמו שפרשנו תמיד בתנ"ך. ומזה יעמד עוד הבדל שכיון שחלק הנשאר הופרש ונתיחד בכוונה לבדו -- ממילא לא היה משותף עם הכל כלל. מה שאין כן חלק הנותר (שהוא שלא בכוונה) -- היה משותף תחלה עם הכל, רק על פי מקרה נותר לבדו. כמו שכתוב "וישאר אך נח" "ויותר יעקב לבדו". כי נח לא היה בכלל השטף כלל אבל יעקב היה בכלל העוברים ונותר במקרה.
וכן ממה שכתב "הנותרים" ולא "הנשארים" דייק שהיו קרובים לשטף. וכן אמר ביומא {{הפניה-גמ|יומא|פז|א}} ''הרבה בנים היו לו לאהרן שראוים לשרוף שנאמר "הנותרים" אלא זכות אביהם עמדה להם''.
ור"א לשיטתו שאמר (<small>[[ספרא (מלבי"ם) פרשת שמיני מכילתא דמלואים|במכלתא דמלואים מש' ל"ה]]</small>) שמתו בחוץ ושם היה גם אלעזר ואיתמר והיו קרובים לשטף.
==סימן מב==
| |||