התורה והמצוה ויקרא ט:כב - י:ז: הבדלים בין גרסאות בדף
| [גרסה לא בדוקה] | [גרסה לא בדוקה] |
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 141:
ובאמת דעת ר' ישמעאל (במד' ויקרא) ששתויי יין נכנסו, כי על הקרבה זו לא היו ראוים לעונש, רק שהיה שמחתם מתוך ''אש זרה'' - חום היין - ובענין זה קרבו לפני ה'. והגם שעדן לא נצטוו על שתיית יין עד אחר כך -- על הקריבה מתו, מתוך שקרבו לפני ה' בהתלהבות אש זרה שלא כדת. וזהו שאמר ''אין קיחה אלא שמחה''.
ודעת רבי עקיבא שהיה אז זרה ממש מן הכירים, וסבירא ליה כדעת הספרא הנ"ל '''[ משנה כב ]''' שעשו זה טרם שירד האש, שאמרו ''אין תבשיל בלא אש'' (<small>דכולהו סתימאה אליבא דרבי עקיבא</small>). ומה שכתוב "אשר לא צוה אותם" פירושו
והנה רבי עקיבא מדייק לא הכנסוה אלא מן הכיריים כי אם היו לוקחים מן הכיריים ומן המזבח גם כן ששם היה אש של מעלה היו עושים כדין. דאחר שעל המזבח לא היה אז רק אש של מעלה המצוה הוא ליתן גם אש הדיוט כמו שמובא בספרא ויקרא {{ממספרא|מלבי"ם|ויקרא נדבה|פרק ה|מ"י|}} וביומא (<small>דף [[יומא יג א|יג]], [[יומא כג א|כג]]</small>). ולכן אמר רבי עקיבא שהכניסו רק מבין הכיריים והיה רק אש הדיוט.
ודעת רבי אליעזר שלקחו גם מן המזבח ששם היה אש מן השמים. ויען שלא היה אז על המזבח אש הדיוט -- כי האש שירדה אכלה הכל ולחכה (כנ"ל סוף סימן טז) באופן שלא נשאר רק אש השמים -- הוכרחו לקחת אש הדיוט. רק שחטאם היה שהורו הלכה בפני רבם. וזה מובא בסנהדרין {{הפניה-גמ|סנהדרין|סב|א}} כי הם חדשו דרוש זה בענין זה שלא היה כמהו לדורות שהיה בהקטרת המזבח אש מעלה לבדה.
ובמה שכתבנו יש לישב קושיית התוספות שם, עיי"ש.
==סימן כה==
| |||