התורה והמצוה ויקרא ט:כב - י:ז: הבדלים בין גרסאות בדף
| [גרסה לא בדוקה] | [גרסה לא בדוקה] |
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
|||
שורה 93:
{{ציטוט פסוק במלבי"ם|ויקרא|ט|כב|כג}}
{{ציטוט מדרש|ספרא (מלבי"ם) פרשת שמיני מכילתא דמלואים|סימן כב}}
{{דה מפרש|ויברכם}} מפרש '''[במשנה ל]''' שהוא ברכת כהנים. סתם כאן ופי' בפרשת נשא ושם נאמר אחרי זה "ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן" ואז נאמר לו פרשת של ברכת כהנים.
ופירשו שברכת כהנים בעמידה, מקיש ברכה לשירות. ומובא בסוטה {{הפניה-גמ|סוטה|לח|א}}. וכבר בארנו במקום אחר הטעם שלמדו בכל מקום שנאמר ''''ועמד ויקם'''' שהוא בעמידה. וכן מ"ש בד"ה {{ממ|דה"ב|ל|}} "ויקומו...ויברכו את העם" -- מפני שצריכה עמידה קמו עמדו.
ומה שאמר שבדורות הראשונים נאמר בהם "ותבא תפלתם למעון קדשו השמימה" -- הוא הוצעה למ"ש למה נכנס משה ואהרן ללמדו על מעשה הקטורת. כי בספרא '''[משנה יח]''' אמר טעם אחר שנכנסו להתפלל על ירידת האש, והתוספתא הוכיחה שעל זה לא הוצרכו להתפלל כי בדורות שהיו עובדים את השם כשברכו ברכת כהנים בא תפלתם לשמים, וכל שכן שנתקבל תפלת אהרן. רק שנכנס ללמדו מעשה הקטורת.
והוא על פי מה שפרש"י בפר' פקודי {{ממ|שמות|מ|כז}} שכל עבודת היום נעשו על ידי משה. והנה עד עתה שהעמידו ופרקו היה לו דין במה, וגם שחר של יום השמיני שהעמידו ופרקו. ובשחר הקריב משה והקטיר קטורת ופרקו את המשכן ואחר כך התחיל אהרן לעבוד. ורצה להקטיר קטורת של בין הערבים שאין מחנכין מזבח חדש אלא בקטורת של בין הערבים. וזה היה דינו כמזבח חדש אחר שעד עתה היה כבמה. ולכן אחר שגמר עבודותיו רצה להקטיר, ונכנס משה עמו ללמדו. כי עבודה זו לא למדה עד עתה שלא היה יכול לכנס עם משה בעת הקטרה דכתיב "כל אדם לא יהיה באהל מועד", ויען היו בטוחים שירד אש נכנס בקטורת בלא אש. ואז חטאו נדב ואביהו (<small>כמו שכתבנו [[#סימן כד|בס' כד]]</small>). ולכן היה יכול משה לכנס עמו כי לא הוקטר עד צאתם.
ולמדו עוד בדרכי המדות שמה שכתוב "ויברכו את העם" מוסב גם על הביאה -- "ויבואו..ויצאו..ויברכו" -- פירוש, בבואם וביצאתם ברכו. כי הביאה כל שכן מהיציאה; דביאה חמורה יותר שטעונה קידוש, כי יוצא מחול אל הקדש. וכיון שברכו בבואם בודאי עשו שם עבודת הקטורת, שלדעת הרמב"ם היה ברכת כהנים אחר קטורת (<small>כנ"ל [[#סימן טז|סי' טז]]</small>). ומזה ראיה שנכנס ללמדו על מעשה הקטורת.
==סימן כג==
שורה 98 ⟵ 109:
{{ציטוט פסוק במלבי"ם|ויקרא|ט|כד}}
{{ציטוט מדרש|ספרא (מלבי"ם) פרשת שמיני מכילתא דמלואים|סימן כג}}
{{דה מפרש|וירא כל העם וירונו ויפלו על פניהם}} הרינה והנפילה על אפים הם ענינים סותרים. כי נפילת אפים יהיה על ידי חרדה ופחד ממראות אלקים הנורא, והרינה תהיה על ידי שמחה. ולא מצאנוהו ביחד בשום פעם.
ופירשו חז"ל מפני שראו שני ענינים: {{ררר}} ( א ) אש חדשה שירדה מן השמים ועל זה נפלו על פניהם מפחד ה' וגאונו, ( ב ) שלחכה את העולה שזה אות שנתקבל קרבנם ברצון ועל זה שמחו וירונו ושבחו לשמים.
וכן בימי שלמה כרעו על אפים מפני האש וישתחוו להודות על הרצון והטוב והחסד; שלחיכת האש את הקרבן הוא אות שערבה לה' מנחתם. ועל זה אומר "וערבה לה' מנחת יהודה כימי עולם", שלעתיד יתראה גם כן כבוד ה' כמו שכתוב {{ממ|מלאכי|ג}}, ופתאום יבא אל היכלו וכולי, ומי העומד בהראותו כי הוא כאש מצרף וכו' וערבה לה' מנחת יהודה.
* וכבר בארנו בפירוש ישעיהו (ס' מג יח) שהקודם הוא בערך המתאחר, אף שאינו ראשון. ומצד זה הוא לפעמים בלתי החלטי. וכמ"ש בבראשית רבה {{ממ|בר"ר|טו|}} ''"ויטע ה' גן בעדן מקדם" רשב"ג אומר אתה סבור קודם שנברא העולם ואינו אלא קודם לאדם הראשון. אדם נברא בששי וגן עדן בשלישי. הדא הוא דכתיב "אלקים מלכי מקדם פועל ישועות". ראו פעלא טבא שהתקין שכרי עד שלא עמדתי לפעול''.{{ררר}} רצה לומר שאינו קדם החלטי רק קודם לאדם שנברא אחר גן העדן.
* ובזה פרשתי שם "אל תזכרו ראשונות" הוא גאולת מצרים "וקדמוניות אל תתבוננו" הוא גאולת בבל -- שהיה קודם לזמנם. (<small>וכן גרס בתוספתא וירושלמי (סוף פ"א דברכות). ובגירסת הבבלי הוא להפך</small>).
וכן מפרש "כימי עולם" -- ימי משה, "וכשנים קדמוניות" -- ימי שלמה שהיה קודם לבנין העתיד.
ורבי מפרש שהקודם הזה הוא החלטי (<small>כמו "עורי כימי קדם דורות עולמים" {{ממ|ישעיהו|נא}}, "חשבתי ימים מקדם שנות עולמים" {{ממ|תהלות|עז|}} -- שהוא קדם החלטי</small>), ופירושו שתערב המנחה כמו בימי נח שכתוב "וירח ה' את ריח הנחוח" וימי הבל דכתיב "וישע ה' אל הבל".
ומה שאמר ''שלא היו עכו"ם בעולם'' -- פירש הרמ"א [[בספר תורת העולה|תורת העולה]] לפי מה שכתב הרמב"ם שהיה מצות הקרבנות נגד עובדי עכו"ם, וזה לא שייך בימי הבל שאז היה הקרבן סגוליי בעצמו להתקרב לפני ה', וכן יהיה בעתיד.
==סימן כד==
| |||