התורה והמצוה ויקרא ט:כב - י:ז: הבדלים בין גרסאות בדף
| [גרסה לא בדוקה] | [גרסה לא בדוקה] |
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←סימן טז: טיוטה |
|||
שורה 35:
{{ציטוט מדרש|ספרא (מלבי"ם) פרשת שמיני מכילתא דמלואים|סימן יז}}
{{דה מפרש|ויקחו בני אהרן ותצא אש}} הנה יש דעות חלוקות לחז"ל באיזה חטא מתו, וכמו שיתבאר עוד לקמן (סימן כד, ובריש אחרי). ופה אמר שני טעמים:
* ( א ) מפני אהבת הכבוד, שכשראו שהם אחר משה ואהרן -- כמו שכתוב "עלה אל ה' אתה ואהרן נדב ואביהוא ושבעים מזקני ישראל" -- התאוו שיהיו בראש ושימותו משה ואהרן ומפני אהבת הכבוד הדמיוני השליכו אחרי גיום אושר נפשם מה שעל ידי משה ואהרן יראו באור ה' ומשפעם יבורכו. וטעם זה מובא בסנהדרין {{הפניה-גמ|סנהדרין|נב|א}}.
* ( ב ) וטעם ב' מפני שהכניסו אש זרה. וכפי הנראה היה זה אחר שיצאו משה ואהרן מאהל מועד ויברכו את העם, ופרשנו למעלה שנכנסו להתפלל על גילוי כבוד השכינה וירידת האש. ולקמן (ס' כב) אמר שנכנס משה עם אהרן ללמדו על מעשה הקטורת, ופרשנו שעד עתה לא הקטיר אהרן קטורת (כי עד עתה עבד משה), וזה הפעם הראשון שנכנס עם אהרן שיקטיר אהרן, עיי"ש. והכניסו את הקטורת בלא אש והניחו אותו על מזבח הזהב ויצאו. ונדב ואביהו לא האמינו שיבא האש על כן אמרו "''וכי יש לך אדם שמבשל תבשילו בלא אש''". ולכן לקחו מחתות עם קטורת עם אש זרה. ובעת שבאו יצא האש אשר אכלה את הקטורת שהניח אהרן באהל מועד ואת העולה והחלבים ואכלה גם אותם. ועל זה אמר שיצאו שני חוטי אש -- אחד לאכול הקטורת על מזבח הזהב ואחד לאכל העולה והחלבים.
וי"ל שעל חטא זה היה מאריך להם רק על ידי שכבר אמרו בסיני ''מתי ימותו זקנים הללו'' וגם עתה שנו בדבר ולא חששו ועשו נגד רצון משה ואהרן -- לכן מהר עונשן. וזהו שאמר ''באותה שעה קפצה פרעניות''. ונגד "באותו שעה" מפרש ''מסיני נטלו את שלהם'', ונגד הפרעניות עצמו מפרש מפני שהכניסו אש זרה. וקראו "אש טמאה", ר"ל בלתי ראויה לגבוה, כמו "ואל תאכלו כל טמא" {{ממ|שופטים|יג|}} שפירושו דברים האסורים לנזיר.
ומה שאמר שהיה אהרן עומד ותוהא -- הוציאו זה מלשון "וידום אהרן" שמבואר אצלינו שיש הבדל בין פעל ''''דמם'''' לפעלים '''מחריש חשה שותק'''. שפעל 'דמם' מציין שהפסיק מן הדבור ומבואר שהיה אהרן מדבר וידום. [לא נגמר..]
==סימן יח==
| |||