התורה והמצוה ויקרא ט:כב - י:ז: הבדלים בין גרסאות בדף
| [גרסה לא בדוקה] | [גרסה לא בדוקה] |
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
יצירת דף עם התוכן '{{מלבי"ם ספרא נווט|שמיני}} ==סימן א== {{ציטוט פסוק במלבי"ם|ויקרא|ט|א|ב}} {{ציטוט מדרש|ספרא (מלבי...' |
←סימן א: טיוטה |
||
שורה 6:
{{ציטוט מדרש|ספרא (מלבי"ם) פרשת שמיני מכילתא דמלואים|סימן א}}
{{דה מפרש|ויהי ביום השמיני}} דעת הראב"ע (סוף פקודי) שהוקם המשכן בראש חדש ניסן כמו שכתוב "ויהי בחדש הראשון באחד לחדש הוקם המשכן", ואז התחילו ימי המלואים ושלמו בשמיני בחדש, ואז נעשה כל הנאמר פה. ודעת חז"ל שהמשכן הוקם בכ"ג באדר ואז התחילו ימי המלואים, ובכל יום היה מפרק את המשכן עד יום השמיני שהעמידו ולא פרקו (כמו שנזכר בספרא למעלה צו סימן קצא). והיה אם כן יום השמיני באחד לחדש.
ובאמת מן הפשט אין להכריע, וכבר כתב הרא"מ (בפר' צו) שרבי עקיבא שאמר בספרי (בהעלתוך פסקא סח) דהטמאים לנפש אדם מישאל ואלצפן היו, סבירא ליה דיום השמיני היה בח' ניסן ואז מתו נדב ואביהו, ויום השביעי היה בערב פסח ולכן לא יכלו לטהר. [ובזה יש לקיים הגירסא שדחו תוספות בסוכה {{הפניה-גמ|סוכה|כה|א}} שגריס בפסחים {{הפניה-גמ|פסחים|צ|ב}} לרב שסבירא ליה אין שוחטין וזורקין על טמא שרץ דסבירא ליה כרבי עקיבא דמשאל ואלצפן היו, והקשו התוספות דאם כן היו יכולים לטהר. ולפי זה לרבי עקיבא חל השמיני בח' ניסן כדעת הראב"ע].
וחז"ל שדעתם שיום שמיני למלואים היה בראש חדש לא הכריעו כן מן הפשט רק על ידי דרוש שדרשו "ויהי ביום כלות משה" שכלו הקמותיו ועל ידי הדרוש שיתבאר בספרא להלן (סימן טו). לא מן הפשט. וזהו שאמר פה שזה אחד מן הכתובים שצריך לדרוש.{{ררר}} ועוד נמצא כיוצא בו בתורה שבא מספר זמני ואי אפשר לדעת מן הכרעת הפשט אם מוסב על זמן החדש או על זמן המנין, והוא מה שכתוב במתן תורה "ויהי ביום השלישי בהיות הבקר ויהי קולות וברקים". שלפי הפשט יש לפרש שהיה בשלישי בחדש, שהפרשה מתחלת "בחדש השלישי לצאת בני ישראל מארץ מצרים ביום הזה באו מדבר סיני...ומשה עלה אל האלקים...ויבא משה ויקרא לזקני העם..וישב משה את דברי העם אל ה' ויאמר ה' לך אל העם וקדשתם היום ומחר". ויש לפרש שכל זה היה ביום שבאו למדבר סיני שהוא בראש חדש ויום השלישי (שבו נתנה תורה) היה לפי זה בשלישי בחדש.
וכבר תראה שהראב"ע כתב שם שמ"ש שציוי על הפרישה היה בשלישי לחדש הוא רק על דרך הסברה ועל הקבלה נסמוך. וגם הרלב"ג בקש לזה סברות מדעתו כי אין הכרע משפט הכתובים, רק מן הדרוש שדרשו בשבת {{הפניה|גמ|שבת|פז|א}} שכל עליותיו בהשכמה היו ולא עלה בו ביום. וזהו שאמר בספרא ''נאמר כאן ויהי ביום השמיני ונאמר להלן ויהי ביום השלישי'' -- רוצה לומר שני פסוקים אלו דומים שצריך בהם לדרוש, כי בשניהם אין אנו יודעים מן הפשט אם (השלישי דשם והשמיני דפה) הוא לחדש (כי שם נזכר החדש בריש הפ' ופה נזכר החדש בהקמת המשכן (פר' פקודי)) או למנין.
אולם כאשר דקדקנו בתנ"ך, כל מקום שיציין ימי החדש יפרש תמיד "באחד לחדש" "בשני לחדש". וכן אמר בראש השנה {{הפניה-גמ|ראש השנה|ג|א}} ''ואימא בשני בחדש? אם כן שני בחדש בהדיא הוה כתוב ביה''. ובכל מקום שיאמר מספר קצוב ואחריו המספר הסדורי יהיה תמיד למנין -- "שבעת ימים יהיה עם אמו ביום השמיני תתנו לי", "וטמאה שבעת ימים וביום השמיני ימול". וכן תמיד.
ואם כן אחר דשם וכן פה הזכיר מנין קצוב [שם הזכיר "היו נכונים לשלשת ימים כי ביום השלישי ירד", ופה הזכיר "שבעת ימים ימלא את ידכם ויהי ביום השמיני"] -- ממילא פירושו למנין, לא לחדש, שאז היה לו לכתוב "ביום השמיני בחדש" בפירוש. וכן שם היה לו לכתוב "ביום השלישי בחדש" אחר שהפסיק במנין בינתים.
והגם יש לומר שהמנין שם ופה התחיל באחד בחדש ואם כן השלישי דשם והשמיני דפה למנין היו גם כן שלישי ושמיני לחדש -- על זה הקדים ששני כתובים האלה צריכים לדרוש והדרוש יכריע שבין שם לא היה בשלישי לחדש כי לא עלה ביום בואו למדבר סיני, וגם פה לא היה בשמיני בחדש מטעם הדרוש שיתבאר לקמן [משנה יד], כי פה יזכיר סתם שכתובים האלה צריכים לדרוש ושהפשט אינו מכריע לא לצד זה ולא לצד זה.
ועל פי זה אמר שאותו היום נטל עשרה עטרות, ומובא בשבת {{הפניה-גמ|שבת|פז|א}}. ומה שתפס הלשון "''איני יודע אם שלישי לשבת''" -- הוא כר' יוסי בשבת {{הפניה-גמ|שבת|פו|ב}} שבשבעה בסיון נתנה תורה והיה שלישי בחדש שלישי לשבת גם כן. כי רבי עקיבא סבירא ליה כר' יוסי כמש"ש, וכולהו סתימאה אליבא דרבי עקיבא. ובילקוט גרס "''אם שלישי למנין או שלישי לשבת או שלישי בחדש''".
==סימן ב==
| |||