סימן סיבה והבדלה/חלק א: הבדלים בין גרסאות בדף

[גרסה לא בדוקה][גרסה לא בדוקה]
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 47:
התוספתא [חולין ג, ז \ כ ] מלמדת:
"אלו הן סמני בהמה "לכל הבהמה אשר היא מפרסת פרסה ושוסעת שסע פרסות מעלה גרה בבהמה אותה תאכלו". כל מעלת גרה אין לה שנים מלמעלה".
 
הגמרא מבארת שאם מצאנו בהמה שאין אנו יודעים אם יש לה פרסות, בודקים בפיה האם בחלק העליון יש לה שינים, ובמידה ואין לה, אם היא אינה גמל צעיר היא כשרה. ומופיעים [ברש"י ותוספות ושאר הראשונים] שני הסברים לגבי טיבם של שינים אלו:
* 1. שתי שינים בחלק העליון של הפה.
* 2. חניכים עבות בולטות בחלקו העליון של הפה.
 
השו"ע [יו"ד עט, א] הביא את שתי השיטות והש"ך [שם ס"ק ב] פסק בשם המהרש"ל כראשונה .
בנוסף לבדיקה זו מביאה הגמרא עוד שתי בדיקות אפשריות:
* א) בהמה שפיה חתוך, בודק בפרסותיה, ומוודא שאינה חזיר, שכן מבין מפריסי הפרסה היחיד שאינו כשר הוא חזיר.
* ב) בהמה שפיה ופרסותיה חתוכות, בודק בבשרה הסמוך לזנבה אם יש בו חוטי בשר הנקרעים לאורך וחוטי בשר הנקרעים לרוחב, ואינו ערוד (- חמור בר), כשר.
 
ומעתה יש לשאול:
* 1) כיצד יתכן שסימנים אלו נכונים, הרי אפשר היה להביאם במקום הסימנים הכתובים בתורה, ובכך לקצר בפרשת הבהמות והחיות הטמאות. כגון הבאת סימן הפרסה לבדו, ושלילת החזיר, או הבאת סימן שתי וערב לבדו, ושלילת ערוד. השאלה מתחדדת לאור העובדה שהגמרא [סג, ב] לומדת מפרשת הסימנים שאדם צריך לשנות לתלמידו דרך קצרה .
* 2) האם יש הבדל בין סימנים המפורשים בתורה. האם לחילופין יש הבדל בין הסימנים השונים המובאים בגמרא. והאם כשהגמרא מציגה מקרה של בהמה שפיה או גם פרסותיה חתוכים מדובר במצב של בדיעבד. האם אפשר להחיל כאן כלל הקיים בהלכות אחרות שכאשר אפשר לברר את האיסור בדרך המלך יש לעשות זאת .
 
==ג. בין חיה לבהמה==
1. - קרניים וטלפיים