התורה והמצוה ויקרא כב כז-כח: הבדלים בין גרסאות בדף
| [גרסה לא בדוקה] | [גרסה לא בדוקה] |
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 64:
{{ציטוט מדרש|ספרא (מלבי"ם) פרשת אמור פרשה ח|סימן קכט}}
ושור או שה: מצאנו בכמה מקומות שתפס שם "שור וחמור" לדוגמא ונוהג בכל המינים כמו בחרישה, ופריקה, וחסימה, וכדומה כמו שכתוב במשנה סוף פרק שור שנגח שלמד "שור" "שור" משבת. ורצונו לומר שבכל אלה המקומות תפס דרך הרגיל -- שדרך לדוש ולחרוש בשור, ודרך לשים משא על החמור, והוא הדין ביתר המינים. ולמד משבת שאמר "למען ינוח שורך וחמורך" כי דרך לעשות מלאכה בשור וחמור -- זה לדישה וזה למשא. וכמ"ש "וכל בהמתך". אבל פה למה תפס "שור ושה"?{{ססס}} לכן אמר שהיא דוקא ובמה שלא אמר שם "בהמה", שכולל שור ושה, פירושו מפני שהייתי טועה שחיה בכלל בהמה כמ"ש בסדר שמיני (סימן ב(?){{הערה|<small>חסר אות הסימן בדפוס. ונראה להשלים (ע"פ מ"ש [[אילת השחר (מלבי"ם)/כלל רפג|באילת השחר רפג]]) שמיני סימן סו או סימן צה -- ויקיעורך</small>}} ) באורך. כי יש קל וחמר אחר שחיה טעון כיסוי הוא הדין שנוהג בו מצות אותו ואת בנו.
ועדיין יש קל וחמר לרבות עופות בשנאמר כמ"ש הרמב"ם במורה נבוכים (ח"ג פרק ??) שטעם אותו ואת בנו וכן טעם שילוח הקן הוא מצד רחמנות, וכן הוא בויקרא רבה (פרשה כז), ו[[מ"ג ויקרא כב כח|בתרגום יונתן בן עוזיאל]]. והרי מצאנו שרחם בעופות בשלוח הקן וכל שכן באותו ואת בנו. לכן הוסיף גם "שה" להורות שחשב המינים בדוקא. אלה, לא זולתם.
| |||