ביאור:מעומד/עתיקות/כתב כנעני/לוח גזר: הבדלים בין גרסאות בדף

::למאור'''זָךְ''', להעלתכָּתִית, נרלַמָּאוֹר, תמידלְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד." {{קטן|-- ([[שמות כז כ|פרשת תצווה]])}}{{הערה|1=הערת [[משתמש:Pashute|המהדיר: (משתמש:פשוט)]]: לא ברור מה הקשר בין פסוק זה לירחו זרע, או לכך שמרחשוון הוא חודש השמן. אולי הכוונה לפסוקי ההמשך: "...חֻקַּת עוֹלָם לוֹ, '''וּלְזַרְעוֹ''' אַחֲרָיו".
::בכל אופן, כיום, חג השמן (חנוכה) נחוג בסוף כסליו, וכך גם אצל הנוצרים ב-25 בדצמבר. על "חג אורים" קדום בסביבות שבט דווקא, ואולי מקור קדום לחנוכה, למדים [[ביאור:בבלי עבודה זרה דף ח - מעומד|בפרק אלו אידיהן]]: הגמרא מפרשת את המשנה: "ואלו אידיהן של עובדי כוכבים: קלנדא, וסטרנורא, וקרטיסים, ויום גנוסיא של מלכיהם. ויום הלידה, ויום המיתה - דברי רבי מאיר." ומסבירה שמדובר ב"יום התקופה" יום שוויון האור והחושך, החל בסביבות חודש אלול: "אמר ר' חנן בר רבא: 'קלנדא' - ח' ימים אחר תקופה, 'סטרנורא' - ח' ימים לפני תקופה, וסימנך: ([[ביאור:תהלים קלט - מעומד|תהלים מזמור "ה' חקרתני ותדע"]]) ''אחור וקדם צרתני'' {{ב|וגו'|וכו'}}. תנו רבנן: לפי שראה אדם הראשון יום שמתמעט והולך, אמר: "אוי לי! שמא בשביל שסרחתי 'עולם חשוך בעדי' <small>(ציטוט מתוך איוב)</small> - וחוזר ל''תוהו ובוהו'' <small>(ציטוט מבראשית)</small>, וזו היא מיתה שנקנסה עלי מן השמים." עמד - וישב ח' ימים בתענית, כיוון שראה תקופת טבת, וראה יום שמאריך והולך, אמר: מנהגו של עולם הוא. הלך ועשה שמונה ימים טובים, לשנה האחרת עשאן לאלו ולאל ימים טובים. הוא - קבעם לשם שמים, והם <small>''(כלומר: הנכרים)''</small> קבעום לשם עבודת כוכבים... }}