|
הכלל העולה שעל י"ד דברים הנגעים באים. וצריך להבין למה על אלו דברים דוקא, נגעים באים ושישב בדרך מחוץ למחנה מושבו כל העושה א' מהנה, ונראה שבכלם תמצא שגורם לחבירו שישב בדד, לכן מדה כנגד מדה יבא עליו הנגע וישב בדד מחוץ למחנה, והוא כמו שאמר רבי שמואל בר נחמני מה נשתנה מצורע שאמרה תורה בדד ישב מחוץ למחנה מושבו, הוא הבדיל בין איש לרעהו ובין איש לאשתו על כן אמרה תורה בדד עכ"ל. ועל דרך זה הוא בכל חלוקה וחלוקה, וזה סדרן:
{{דה מפרש|על '''ע"ז}}''' נגעים באים משום דכתיב בע"ז ושם בסתר, לכן יבאו עליו נגעים ויסתתר מבני אדם בהיות בדד מחוץ למחנה מושבו, ועוד הע"ז גורם בסילוק השכינה כאשר היה בחרבן הבית וישבו ישראל וירושלים בדד, דכתיב איכה ישבה בדד העיר רבתי עם, לכן בדד ישב, גם גורם להפריד שכינה מן התחתונים, גם הוא יהיה נפרד מביתו ומרעיו ומיודעיו, גם גורם גלות כד' לכן יגלה מביתו מחוץ למחנה.
{{דה מפרש|על '''חילול ה'}}''' התנא המחלל את השם גורם להביא חיה רעה, כדברי התנא חיה רעה באה לעולם על שבועת שואועל חילול השם, וכשעולה חיה רעה משומם את הארץ ח"ו, לכן מדה כנגד מדה בדד ישב וישומם בהיותו מובדל מופרש מבני אדם.
{{דה מפרש|על '''גילוי עריות}}''' המגלה עריות גורם להבדיל איש מאשתו, דאסרה על בעלה לכן יהיה מובדל בדד מחוץ למחנה, וגם כיון שהבדיל אשה מבעלה גם הוא בדד ישב פרוש מאשתו. גם הנואף אומר לא תשורני עין לכן בדד ישב.
{{דה מפרש|על '''הגניבות}}''', הגונב את חבירו גורם לו עניות וכולם בדילים ממנו, כל אחי רש שנאהו אף כי מרעהו יפרד ממנו, גם הוא יתפרד מרעיו, בדד ישב מחוץ למחנה מושבו, ועוד שבעון הגזל דבר בא לעולם כדברי התנא, והדבר חולי מדביק הוא וכל אחד פורש מחבירו וכן איש מאשתו ואב מבנו לכן יהיה גם הוא פרוש מאשתו ובניו ומיודעיו.
{{דה מפרש|על '''לשון הרע}}''' הוא פשוט כדרז"ל, הוא הבדיל בין איש לרעהו, ועוד יש לומר המדבר לשון הרע הוא בסתר, וכדכתיב ארור מכה רעהו בסתר, שהוא בלשון הרע כדרז"ל לכן מדה כנגד מדה, יסתתר מבני אדם בדד ישב מחוץ למחנה מושבו.
{{דה מפרש|על '''המעידי עדות שקר}}''', הוא העיד על מה שלא ראה, מדה כנגד מדה, בדד ישב מחוץ למחנה, מובדל מבני אדם שלא יראה דבר מהם, ועוד שהמעידי' בשקר נתיעצו ביניהם במקום נסתר, לכן בדד ישב ויסתתר מבני אדם, גם בעון עדות שקר גשמים נעצרים והרעב בא כדאמרינן במסכת סנהדרין בענין איום העדים, וברעב צריך אדם לצאת חוץ לעיר כדרז"ל רעב בעיר פזר רגליך, גם המעיד שקר יפזר רגלו לצאת חוץ למחנה.
{{דה מפרש|על '''הדיין המקלקל את הדין}}''' משום שגורם חרב בעולם, כמאמר התנא חרב בא לעולם על עוו תהדין והחרב מחריב ומשומם וכל א' בורח לנפשו ונפרדים איש מאחיו ואיש מקרובו, לכן מדה כנגד מדה יהיה בפירוד, בדד ישב יחידי ומשומם, גם גורם עוות הדין להוציא ממון מזה ולתת לזה וגורם עניות לאחד, ומעני כולם נפרדים כנזכר לעיל, לכן בדד ישב מובדל ומופרש, גם המעוות את הדין הוא כדי לקבל כבוד מן האחד לכן בדד ישב מחוץ למחנה, אין שם מקום קבלת כבוד.
{{דה מפרש|על '''שבועת שוא''' וכו'}} כי גורם גם זה להביא חיה רעה בעולם כמחלל את השם כדברי התנא וחיה רעה משומם את הארץ ומשכלת לבריות, כהערוב שעלה במצרים שהוא ערבוביא של חיות רעות ושיכל את המצרים, לכן יהיה הוא בדד מבניו חוץ למחנה.
{{דה מפרש|על '''הנכנס בתחום שאינו שלו''' וכו'}} מדה כנגד מדה יצא חוץ מתחומו, בדד מחוץ למחנה.
{{דה מפרש|על '''החושב מחשבות על שקר''' וכו'}} לכן ישב בדד, כדי שלא יהיה לו על מי יחשוב ועל מה לחשוב. גם בהיות מנוגע ובדד מושבו חושב מחשבות על האמת, בהיות חושב על צרתו ועל פרישות מאשתו ומבניו ועל מה הגיע לו ככה וכל אלו מחשבות של אמת הם בהיות חושב במה שיש בהוה.
{{דה מפרש|על '''המשלח מדנים בין אחים}}''' הוא פשוט שהבדיל בין אחים יהיה בדד מובדל מאחיו.
{{דה מפרש|על '''צרות עין}}''' הצר עין מתאוה תמיד לישב בדד מובדל מופרש משכניו, כדיש לא ישאלו ממנו קרדומו וככרו, והוא משום צרות עין שבו כאחז"ל במדרש, לכן בדד ישב חוץ למחנה מקום שאין מי שישאל ממנו דבר, כי כשם שהנגע היה בא על ביתו של צר עין כדי שיראו שכניו כליו שלא רצה להשאיל, כאחז"ל במדרש אם לא היה חוזר היה בא הנגע על גופו.
{{דה מפרש|על '''שפיכות דמים}}''' השופך דם מבקש מקום נסתר לא ישורנו עין, כדי שלא יעידו עליו בבית דין, לכן מדה כנגד מדה ישב נסתר מבני אדם בדד מחוץ למחנה. ואם נאמר על ש"ד על המלבין פני חבירו דאזיל סומקא וכו' כיון שמלבין אותו יברח זה תמיד במסתרים ומעלים עצמו מפני שמתבייש מאותם שהלבינו לפניהם, לכן בדד ישב כאשר גרם לזה שהלבינו.
{{דה מפרש|על '''גסות הרוח}}''' הגאוה גורם שמבדיל עצמו מלדבר עם שום אדם באומרו מה זה חשוב לפני, לכן בדד ישב מובדל כאשר הוא הבדיל עצמו גם הוא היה מתגאה על בני אדם, בדד ישב במקום שאין אנשים, כדי שלא ימצא על מי יתגאה.
| 