מגלה צפונות/מצורע: הבדלים בין גרסאות בדף
| [גרסה לא בדוקה] | [גרסה לא בדוקה] |
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
שורה 78:
{{דה מפרש|במדרש זאת תהיה תורת המצורע, הה"ד מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב, מעשה ברוכל אחד שהיה מחזיר בעיירות של צפורי, והיה מכריז ואומר מאן בעי למזבן סם חיים, אודקין עליה רבי ינאי הוה יתיב בתורקלנית שמעיה דמכריז מאן בעי סם חיים א"ל תא סק להכא, א"ל זבון לי, א"ל לא אנת צריך ליה ולא רבוותך, אטרח ליה, סליק לגביה, הוציא לו ספר תהלים הראה לו פסוק מי האיש החפץ חיים, מה כתיב בתריה נצור לשונך מרע סור מרע ועשה טוב, אמר רבי ינאי כל ימי הייתי קורא הפסוק הזה ולא הייתי יודע היכן הוא פשוט עד שבא רוכל זה והודיעוני מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב, לפיכך משה מזהיר את ישראל זאת תורת המצורע, המוציא שם רע ע"כ}}
אמר המחבר ובמסכת ע"ז פ"א מאמר דומה לזה, מכריז רבי אלכסנדרי מאן בעי חיי וכו', ויש שנויים בין הרוכל לרבי אלכסנדרי, עיין בספר כלי יקר בסדר זה, אך במאמר הרוכל הביא הרב בעל יד יוסף ז"ל דעת הרב בעל העקידה ז"ל, והקשה על דבריו עיין עליו, אך הוא ז"ל פי' שני דרכים במאמר הרוכל, וזה אחד מהם שאני עתיד לדבר בו בס"ד וז"ל, בסדר זה הוה קשיא ליה לרבי ינאי, דאיך אמרה תורה זאת תהיה תורת המצורע, המוציא שם רע, דהרי ראינו כמה בני אדם מדברים לשון הרע ואינן מצורעים, אמנם בדברי זה הרוכל שהיה מכריז מאן בעי חיי, ר"ל שהמצורע חשוב כמת, א"כ מאן בעי להיות חי ובלתי מצורע דחשוב כמת, והראהו דכתיב מי האיש החפץ חיים בזה העולם לבלתי היות מצורע דחשוב כמת, וגם אוהב ימים לראות טוב בעולם שכולו טוב, דלא יצטרע הנפש, דהצרעת קבוע בנפש לאחר פטירתה, וכל הקדושים בדלים ממנה שהיא טמאה באומרו וטמא טמא יקרא, באופן שאם לא יצטרע הגוף יצטרע הנפש, כדכתב החסיד בעל ראשית חכמה דף רנ"ב ע"ב ואף שלמה המלך אמר שומר פיו ולשונו שומר מצרעת נפשו, זה הבין מהרוכל, דשייך צרעת לנפש כמו לגוף וא"כ המוציא שם רע אם לא ילקה גופו ילקה נפשו עכ"ל, וע"ש דרך ב'.
אך ראוי לעמוד על דבריו, דלמה יש מדבר לשון הרע ומצטרע ויש מדבר ואינו מצטרע גופו כי אם נפשו, ונראה דיש מדבר לשון הרע לא לכוונה רעה להשפיל חבירו בעיני הבריות כי אם לומר צחות ודרך צחוק, להיות נושא חן בעיני שומעיהם כמו שכתב בעל תולדות יצחק בפרשת תזריע ע"ש, וזה כיון שלא כיוון לעשות רע לחבירו כי אם לתועלתו כיון שאין עונו חמור אינו יכול טומאת החטא להתגבר על קדושת הנשמה ואז הנשמה יכולה לדחות הטומאה בחוץ וזהו הצרעת ונשארה הנשמה בקדושתה והגוף נטהרת מטומאת הצרעת שעליו על ידי הכהן, וזהו זאת תורת המצורע ביום טהרתו והובא אל הכהן, כלומר זה שביום שדבר הלשון הרע היה בטהרתו, שלא כיוון להרע לחבירו, זה דוקא בא לכלל שמצטרע והובא אל הכהן שיטהרהו, וראיה ממשה ואהרן ומרים שהגיע להם מהצרעת על הלשון הרע, משה בעבור אומרו והם לא יאמינו לי, ולכן ידו מצורעת כשלג וכן אהרן ומרים על דברו במשה, דכיון שלא היה כונתם להרע, לא יכול טומאת החטא להתגבר ולשלוט בנשמתם ונדחה לחוץ ולכן נצטרעו. אך יש מדבר לעשות רעה לחבירו לתכלית המיתו ואז טומאת החטא גדול מאד מאד ומתגברת ומתלבשת בנשמתו כח קדושתה באופן שאין כח בה לדחות הטומאה בחוץ, והם אלו שמדברים לשון הרע ואינן מצטערים, ומצאתי סייוע לדברי בספר כבוד חכמים, נדפס מחדש בדל"ב ע"ב על ארבעה חלוקי כפרה שהיה ר' ישמעאל דורש וכו' כי אין יום הכפורים מכפר כי אם על הטומאה שאינה דבוקה בעצם, כמו שאמרו במדרש ואנכי איש חלק, ר' לוי אמר משל לקווץ וקרח שהיו עומדים על צד הגורן וכו' כך עשו הרשע מתלכלך בעונות כל ימות השנה ואין לו במה יכפר, אבל יעקב מתלכלך בעונות כי ימות השנה ובא יום הכפורים ומכפר. ובתורת משה מפרש שהוא כי הטומאה בישראל אינה דבוקה בעצם, כי אם כמוץ באיש חלק, כמ"ש ויצמד ישראל לבעל פעור, שהיה כצמיד בלתי נצמד בעצם בזרוע אבל בקדושה ואתם הדבקים בה' אלהיכם, דבקות עצמי עכ"ל לעניינינו. גם בנידון דידן המדבר לשון הרע בכונה להרע ולהמית חבירו הטומאה דבוקה בנפשו ואין בה כח לדחותה בחוץ ולכן אין הצרעת נראית בו, משא"כ במדבר שלא להרע כדפרשית ע"ד שאין יום הכפורים מכפר על טומאה דבוקה. כך אין כח בקדושת נשמתו לדחות הטומאה בחוץ כמדובר.
ובזה מתישב חקירה דיש לחקור, כיון שהנדה נמשכה מזוהמת הנחש והגיע זוהמתו לכל בעלי חיים בין במין האדם בין במין הבהמה, אם כן למה לא מצאנו נדה בנקבות הבעלי חיים אלא באשה בלבד. ויש לומר כיון שבאשה יש בה קדושה רבה, יש כח בקדושה לדחות הטומאה לחוץ, משא"כ בבהמה שאין בה קדושה כדי לדחות טומאת הנדות לחוץ ונשארת בקרבה, ולכך אין נראית בנקבות הבעלי חיים דם נדות. ואם תאמר כפי זה נשי אומות העולם, היה ראוי שלא תהיה בהן דם נדות כי אין בהן קדושה לדחות הטומאה לחוץ כדוגמת הבהמה, דיש לומר עם מה שמבואר אצלי על מה שהקשה בספר הפליאה דלמה נתן הקב"ה ההפרש בין אומות העולם לישראל בענין המילה ולא נתן ההפרש שישראל יהיו בשתי עינים ואומות העולם בעין אחד, וכן על דרך זה בשאר האברים, והוא ז"ל פירש שלא עשה כן כדיש לא יטעה העולם בשתי רשויות וכו', ולענ"ד כדי שיתקבצו גרים בישראל שאם יהיו אומות העולם משונים מישראל מעולם יוכלו ליתדבק בישראל והקב"ה פיזר לישראל בין אומות העולם כדי שיתקבצו עמהם גרים כאחז"ל במס' פסחים, לכן בראם שווין ונתן ההבדל ביניהם במילה וק"ל, לכן עשה אלהים שתהיו נשי אומות העולם בדם נדות כנשי ישראל והיותן שוות לנשי ישראל באות להתגייר, כי אין נראה בהן הפרש בינן ובין בנות ישראל. (א"ה ס"ט אשר בזה אפשר שזהו כמרז"ל בתנחומא סוף פרשת טהרה על פסוק כטומאת הנדה, דהקב"ה מדמה טומאת ישראל לטומאת הנדה וכו', כך הקב"ה כנסת ישראל שורה עם ישראל אעפ"י שהן טמאין בין הגוים, שנאמר השוכן אתם בתוך טומאותם ע"כ, וצריך להבין דבריו דאמאי מדמה לישראל לטומאת נדה דוקא, ואיך הוי מדה כנגד מדה מה ששורה שכינתו כנסת ישראל אפילו דישראל טמאים בין הגוים. אמנם על פי הנ"ל ניחא, והוא דאנו בני ישראל משמרים ימי הנדה, אם כן אנו מורים באצבע לאומות האומרים דח"ו יש שתי רשויות, דע"י שמירת הנדה מוכח דהבל יפצה פיהם ופועל הטוב הוא פועל הרע ג"כ. וידוע דטעם העובדי ע"ז הוא מטענת אמצעי דח"ו אינו משגיח בתחתונים, ולזה מדה כנגד מדה המשילם לישראל לטומאת הנדה דמרוב הקדושה שבה דוחה הטומאה לחוץ בבני ישראל מרוב קדושתם, בחטאם דוחים הטומאה לחו., וכיון דעל ידי זה מורה שבא דפועל הטוב וכו' משום הכי מדה כנגד מדה שוכ אתם בתוך טומאותם כדי להורות דב"י משגיח בתחתונים כיון דע"י שמירת הנדה מתפרסם דפועל הטוב וכו' גם ה' יתן הטוב לפרסם דהוא משגיח ג"כ בתחתונים ושוכן איתם בתוך טומאותם ויסכר פי דוברי שקר האומרים דפועל וכו', אינו פועל וכו' וזה נסתר מהנדה כמ"ש ודוק.)
| |||