ביאור:משנה בבא בתרא פרק ח: הבדלים בין גרסאות בדף

[גרסה לא בדוקה][גרסה לא בדוקה]
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
שורה 3:
==ירושה וצוואות==
===חטיבה I: ירושה לפי התורה===
{{עוגן|משנה א}}<קטע התחלה=א/>
 
==משנה א==
<קטע התחלה=א/>
{{הע-שמאל|טטראדרמה. ראו גם [[ביאור:משנה בבא בתרא פרק ה#משנה ו|לעיל ה, ו,]] ועוד הרבה.}}
(א) יש נוחלין ומנחילין, ויש נוחלין ולא מנחילין, מנחילין ולא נוחלין, לא נוחלין ולא מנחילין.
 
:ואלו נוחלין ומנחילין: האב את הבנים, והבנים את האב, והאחין מן האב - נוחלין ומנחילין.
שורה 18 ⟵ 16:
<קטע סוף=א/>
 
=={{עוגן|משנה ב}}<קטע התחלה==ב/>
(ב) סדר נחלות כך הוא: ([[במדבר כז ח]]) "איש כי ימות ובן אין לו - והעברתם את נחלתו לבתו"
<קטע התחלה=ב/>
סדר נחלות כך הוא: ([[במדבר כז ח]]) "איש כי ימות ובן אין לו - והעברתם את נחלתו לבתו"
{{הע-שמאל|לגבי העיקרון "יוצאי ירכו של בן..." ראו [[מגילת תענית ה]]: בעניין זה היתה מחלוקת עם הצדוקים.}}
:בן קודם לבת, וכל יוצאי ירכו של בן קודמין לבת.
שורה 33 ⟵ 30:
<קטע סוף=ב/>
 
=={{עוגן|משנה ג}}<קטע התחלה==ג/>
<קטע התחלה=ג/>
{{הע-שמאל|ראו [[יהושע יז]], שנחלת מנשה ממערב לירדן, היא נחלת חפר, התחלקה לעשרה חלקים, וחמישה מהם לבנות צלפחד. וראו גם [[במדבר רבה יד ו]], [[ספרי על במדבר כז ח|ספרי פנחס ג.]]}}
(ג) בנות צלפחד נטלו שלושה חלקים בנחלה:
 
:חלק אביהן שהיה עם יוצאי מצרים, {{ב|וחלקו עם אחיו בנכסי חפר|כי הבת קודמת לאחים, ראו משנה ב}}, ושהיה בכור - נוטל שני חלקים:
<קטע סוף=ג/>
 
=={{עוגן|משנה ד}}<קטע התחלה==ד/>
<קטע התחלה=ד/>
{{הע-שמאל|המשנה משווה את ירושת האב לירושת האם, ואת נחלת הבן לנחלת הבת: דיני הבכורה והמזונות חלים רק על ירושת האב.
 
שורה 48 ⟵ 43:
 
זכות המזונות היא לבנות בלבד, וראו משנה ח.}}
(ד) אחד הבן ואחד הבת בנחלה
 
:אלא {{ב|שהבן|הבכור, ולא הבת הבכורה}} נוטל פי שנים בנכסי האב - ואינו נוטל פי שנים בנכסי האם.
שורה 55 ⟵ 50:
<קטע סוף=ד/>
 
=={{עוגן|משנה ה}}<קטע התחלה==ה/>
(ה) האומר "איש פלוני בני בכור - לא יטול פי שנים",
<קטע התחלה=ה/>
האומר "איש פלוני בני בכור - לא יטול פי שנים",
{{הע-שמאל|ראו [[ביאור:משנה בבא מציעא פרק ז#משנה יא|ב"מ ז, יא:]] אפשר לעקוף את מצוות הירושה ע"י נתינת מתנה, אבל אסור לכנות את המתנה "ירושה". כיוון שהירושה מופעלת עם המוות - לא ניתן לשנות אותה.
 
שורה 86 ⟵ 80:
<קטע סוף=ה/>
 
=={{עוגן|משנה ו}}<קטע התחלה==ו/>
<קטע התחלה=ו/>
{{הע-שמאל|הטוען להיות אח יכול לקבל רק מחלקו של מי שהכיר בו. אם קבל חלק ואז מת - הנכסים שקיבל ממי שהכיר בו חוזרים לנותנם.
 
שורה 95 ⟵ 88:
 
הצוואה מקבלת תוקף רק אם הנפטר התייחס אליה לפני מותו, ובכך גילה שהיא תקפה.}}
(ו) האומר "זה בני" - נאמן. "זה אחי" - אינו נאמן, ונוטל עמו בחלקו.
 
:מת - יחזרו נכסים למקומן. נפלו {{ב|לו|לטוען}} נכסים ממקום אחר - יירשו אחיו עמו.
שורה 104 ⟵ 97:
<קטע סוף=ו/>
 
=={{עוגן|משנה ז}}<קטע התחלה==ז/>
<קטע התחלה=ז/>
{{הע-שמאל|גוף הקרקע הועבר היום, והפירות - לאחר מיתה. כך ניתן להעביר את הנכסים בחיי האב, ולעקוף את דיני הירושה. ר' יוסי מסכים, אבל אינו דורש לכתוב כך במפורש, וראו גם [[ביאור:משנה מעשר שני פרק ד#משנה ז|מע"ש ד, ז,]] שם הם נחלקים באותה השאלה בדוגמאות אחרות.
 
עד מות האב אין למכור את הנכסים, אבל יכול כל אחד למכור את חלקו: האב - את הפירות עד מותו, והבן - את השדה לאחר מות האב.}}
(ז) הכותב נכסיו לבניו - צריך שיכתוב "מהיום ולאחר מיתה", דברי רבי יהודה.
 
:רבי יוסי אומר: אינו צריך.
שורה 141 ⟵ 133:
<קטע סוף=ז/>
 
=={{עוגן|משנה ח}}<קטע התחלה==ח/>
(ח) הניח {{ב|בנות גדולות וקטנות,|ולא היו לו בנים}}
<קטע התחלה=ח/>
הניח {{ב|בנות גדולות וקטנות,|ולא היו לו בנים}}
{{הע-שמאל|חומר בבנות: אם יש בנים ובנות, הבנות ניזונות מהירושה עד שיתבגרו או שיינשאו, וגם לאחר שהבנים לקחו את חלקם הם חייבים להן מזונות, ראו [[ביאור:משנה בבא בתרא פרק ט|לקמן, ט, א.]] לעומת זאת אם יש רק בנות - הן מחלקות ביניהן את הירושה בשוה, ראו בתחילת המשנה.