ביאור:משנה כריתות פרק ו: הבדלים בין גרסאות בדף
| [גרסה לא בדוקה] | [גרסה לא בדוקה] |
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
שורה 31:
שור הנסקל על שהרג אדם, והתברר שאינו חייב סקילה - מותר ליהנות מבשרו, כי לא נסקל במקדש - למרות שיש בסקילתו מרכיב של כפרה.
עגלה ערופה שנמצא הרוצח
:אִם עַד שֶׁלֹּא נִשְׁחַט - יֵצֵא וְיִרְעֶה בָעֵדֶר;
שורה 57:
{{עוגן|משנה ג}}<קטע התחלה=ג/>
(ג) ה רְבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: מִתְנַדֵּב אָדָם אָשָׁם תָּלוּי בְּכָל יוֹם, וּבְכָל שָׁעָה שֶׁיִּרְצֶה.
{{הע-שמאל|לעניין אשם חסידים - השוו [[איוב א ה]].
לדעת חכמים אשם תלוי הוא קרבן חובה ואינו ניתן לנדבה. אבל גם הם מודים שלאחר שחיטתו הוא נשרף ולא נקבר, ראו לעיל משנה ב.}}
:הוּא הָיָה נִקְרֵא "אֲשַׁם חֲסִידִין".
שורה 71 ⟵ 73:
{{עוגן|משנה ד}}<קטע התחלה=ד/>
(ד) ו חַיְבֵי חַטָּאוֹת וַאֲשָׁמוֹת וַדָּיִין, שֶׁעָבַר עֲלֵיהֶן יוֹם הַכִּפּוּרִים,
{{הע-שמאל|חטא ודאי אינו מתכפר ע"י יום הכיפורים, ראו [[ביאור:משנה שבועות פרק א#משנה ו|שבועות א, ו.]]
אבל אשם תלוי אינו נדרש לאחריו. וראו גם [[ביאור:משנה יומא פרק ח#משנה ח|יומא ח, ח.]]}}
:חַיָּבִין לְהָבִיא לְאַחַר יוֹם הַכִּפּוּרִים.
| |||