ביאור:משנה כריתות פרק ו: הבדלים בין גרסאות בדף

[גרסה לא בדוקה][גרסה לא בדוקה]
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה
שורה 3:
{{עוגן|משנה א}}<קטע התחלה=א/>
(א) הַמֵּבִיא אָשָׁם תָּלוּי, וְנוֹדַע לוֹ שֶׁלֹּא חָטָא,
{{הע-שמאל|השוו דין אשם שהתכפרו בעליו, [[ביאור:משנה תמורה פרק ג#משנה ג|תמורה ג, ג.]]
 
ר' אליעזר לשיטתו, שאשם תלוי הוא מעין נדבה, וניתן להקריב אותו בלי חטא, ראו לקמן משנה ג.
:אִם עַד שֶׁלֹּא נִשְׁחַט - יֵצֵא וְיִרְעֶה בָעֵדֶר, דִּבְרֵי רְבִּי מֵאִיר.
 
אם האשם נשחט אבל עוד לא נזרק דמו - הוא פסול, ראו [[ביאור:משנה תמורה פרק ז#משנה ו|תמורה ז, ו.]]
 
לאחר שנזרק הדם, ולדעת ר' יוסי לאחר שקבל את הדם בכוס - הקרבן כשר ובשרו נאכל.}}
:אִם {{ב|עַד שֶׁלֹּא נִשְׁחַט|לפני שנשחט התברר שהאשם מיותר}} - יֵצֵא וְיִרְעֶה בָעֵדֶר, דִּבְרֵי רְבִּי מֵאִיר.
 
::וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: יִרְעֶה עַד שֶׁיִּסְתָּאֵב, וְיִמָּכֵר, וְיִפְּלוּ דָמָיו לִנְדָבָה.
שורה 21 ⟵ 27:
{{עוגן|משנה ב}}<קטע התחלה=ב/>
(ב) ג אָשָׁם וַדַּי אֵינוּ כֵן:
{{הע-שמאל|אשם ודאי שלא נשחט - אין חולקים שאינו הקדש, ואם נשחט - הוא כחולין, ראו [[ביאור:משנה תמורה פרק ז#משנה ד|תמורה ז, ד,]] ואינו טעון שריפה. אם נזרק הדם - בשרו נשרף.
 
שור הנסקל על שהרג אדם, והתברר שאינו חייב סקילה - מותר ליהנות מבשרו, כי לא נסקל במקדש - למרות שיש בסקילתו מרכיב של כפרה.
 
עגלה ערופה שנמצא הרוצח ואינה חיבת להיערף, אבל כבר נערפה - אסור ליהנות מבשרה, כי בזמן שנערפה היה ספק מי הרוצח; וראו [[ביאור: משנה סוטה פרק ט#משנה ז|סוטה ט, ז.]]}}
:אִם עַד שֶׁלֹּא נִשְׁחַט - יֵצֵא וְיִרְעֶה בָעֵדֶר;