רי"ף על הש"ס/ברכות/דף יד עמוד ב: הבדלים בין גרסאות בדף
| [גרסה לא בדוקה] | [גרסה לא בדוקה] |
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
נשלם הדף בעזהש"י |
|||
שורה 8:
אמר רבי יעקב בר אחא אמר רבי זירא: ביום, גוללן כמין ספר תורה; ובלילה, עושה להם כיס טפח ומניחן. אמר רבה בר בר חנה, אמר רבי יוחנן: לא שנו אלא שיש שהות ביום ללובשן; אבל אין שהות ביום כדי ללובשן, עושה להן כיס טפח ומניחן. אמר אביי: לא שנו אלא שהניחן בכלי שהוא כליין; אבל הניחן בכלי שאינו כליין, אפילו פחות מטפח.
אמר רבה בר בר חנה: כי הוינן אזליה בתריה דרבי יוחנן, כי הוה בעי למיעל לבית הכסא, כי הוה נקיטא ספרא דאגדתא - הוה יהיב לן; כסתא דתפילין{{שוליים|שא}} - לא הוה יהב לן. אמר: הואיל ושרו רבנן, לא נטרח{{שוליים|בא}}.
תנו רבנן: לא יאחז אדם תפילין בידו וספר תורה בזרועו ויתפלל, ולא ישתין בהם מים{{שוליים|שב}}, ולא יישן בהן לא שינת קבע ולא שינת עראי{{שוליים|שג}}.
אמר שמואל: סכין וקערה וככר ומעות, הרי אלו כיוצא בהן.
ואף על גב דשרו בבית הכסא קבוע, כדאמרינן לעיל: "אוחזן בבגדו ובידו ונכנס" - בית הכסא עראי אסור. מאי טעמא? בית הכסא קבוע, ליכא ניצוצות{{שוליים|דש}}, ולפיכך שרי; ובית הכסא עראי, איכא ניצוצות, ולפיכך אסור אפילו לאוחזן בידו ולהשתין.
שורה 22:
תני רבי חייא: המוציא זבל על ראשו ותפילין בראשו, הרי זה לא יסלקם לצדדים, ולא יקשרם בידו, מפני שנוהג בהן מנהג בזיון. אבל קושרן על זרועו במקום תפילין.
משום רבי שילא אמרו: אפילו מטפחת שלהן{{שוליים|גא}} אסור להניח על הראש שיש בו תפילין. וכמה? אמר אביי: ריבעא דריבעא דפומבדיתא{{שוליים|שה}}.
אמר רבי יצחק: הנכנס לסעודת קבע, חולץ תפיליו ונכנס. ופליגא דרבי חייא בר אבא, דאמר רבי חייא בר אבא: מניחן על שולחנו, וכן הדור לו. ועד אימת?
שורה 90:
{{שולייםלמטה|בד}} צ"ל "ולא". ב"ח.
{{שולייםלמטה|גב}} ד"ת: '''תימה הוא על הרי"ף''' וכו'. לפי קוצר דעתי, שמה שהוצרך להביא הברייתא הנזכר הוא, כדי להודיע לנו לגבי תפילה (תפילין) דפחות מד' קבין מפשילן לאחוריו, שזה לא היה מובן לולי הברייתא; ובהא הדין הוא כמו שאומר הברייתא. מהראב"ד ז"ל. ועיין בבית יוסף [[טור אורח חיים מא#בית יוסף|טור אורח חיים סימן מא]].
==שיטת ריב"ב==
ליכנס לבית הכסא.
'''ובלילה''' — שהוא חולצן בביתו על מנת
'''לא שנו''' — דמותר להכניסן עמו בידו בבית הכסא, '''אלא שיש שהות''' וכו'. כללא דשמעתא: בית הכסא קבוע מותר ליפנות ולהשתין בתוכו ותפילין בידו, והוא שיחלצם בריחוק ארבע אמות, לפי שאין בו ניצוצות, מפני שעפרו תיחוח ואין ניצוצות המים מדלגות. וקביעות בית הכסא כבר פירשנוהו.
שורה 106:
==שלטי הגבורים==
{{שולייםלמטה|שא}} ואם אין בידו כיסתא ויש עמו חבירו, פליגי אם יותר טוב לתת אותם לחברו או להביאם בידו, וצריך עיון בגרסאות.
'''לשון ריא"ז:''' ואם היה בידם כיס של תפילין, היו אוחזין אותו בידיהן ומכניסין אותו עמהן כדי להגן עליהם.
{{שולייםלמטה|שב}} כתב הרא"ש: אבל כשהן בראשו מותר להשתין בהם בבית הכסא עראי, וגם מותר לישן שינת עראי כדאמרינן ב[[סוכה כו ב|סוכה]]: הנכנס לישן ביום, רצה חולץ, רצה מניח. ואם תאמר: היאך שינת עראי מותר? והלא אסור להסיח דעתו מהם, ובשעה שמתנמנם נמצא מסיח דעתו מהם. והיה אומר ר' (יהודה) [יונה] ז"ל: מתוך דברי רבינו משה ז"ל מצאנו תירוץ לדבר זה, דוודאי היסח הדעת לא הוי אלא כשעומד בקלות ראש ושחוק; אבל כשעומד ביראה ומתעסק בצרכיו, אף על פי שעוסק במלאכתו ואומנתו ואין דעתו עליהן ממש, אין זה נקרא היסח הדעת. דאי לא תימא הכי, איך יוכל אדם להניח תפילין כל היום? וכן נמי כשמתנמנם, אין כאן היסח הדעת, כי הוא שוכח הבלי העולם ואין זה קלות ראש. עד כאן.
{{שולייםלמטה|שג}} מיימוני פסק, דכשהן בראשו ופריס סודר עלייהו מותר לישן בהם עראי ראשו בין ברכיו, וכן כתב סמ"ג. ואם הם בידו, מותר לישן בין שינת עראי בין קבע. והראב"ד וסמ"ג והרא"ש אוסרין כשהן בידו לישן כלל.
'''לשון ריא"ז:''' ואם היו מונחין בראשו, יישן בהם שינת עראי אבל לא שינת קבע, שמא יפיח בהן. חלצן ופירס הסודר עליהן, מותר לו לישן בין קבע בין עראי. וכמה שינת עראי? כדי הילוך ק' אמה, כמו שמבואר בפרק הישן בסוכה. והילדים שהיו נשותיהן עמהן חולצין אפילו ביום שנכנסו לשינת עראי, שמא יבאו לידי הרגל דבר.
{{שולייםלמטה|דש}} כתב הרא"ש: ואם תאמר, היאך אפשר בבית הכסא דליכא ניצוצות? והלא אי אפשר לגדולים בלא קטנים. ויש לומר, בבית הכסא קבוע עושה צרכיו מיושב וכלין מי רגלים וליכא ניצוצות; אבל כשמשתין מעומד אינם כלים ואיכא ניצוצות, עד כאן.
{{שולייםלמטה|שה}} הרא"ש ובנו פסקו דא5ין איסור במשאוי רק בשיעור ד' קבין, ומיימוני כתב כרבינו.
'''לשון ריא"ז:''' אסור להניח משאוי על ראש שיש בו תפילין, אפילו מטפחת שלהן אם דרך משאוי נושאו. ומה שיש לתמוה על הרי"ף והרא"ש כתבתי במקום אחר בפירוש.
| |||