קינות/שאלי שרופה באש: הבדלים בין גרסאות בדף

[גרסה בדוקה][גרסה בדוקה]
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
נקוד
Mbeezy421 (שיחה | תרומות)
שורה 4:
<poem>
שַׁאֲלִי שְׂרוּפָה בָּאֵשׁ לִשְׁלוֹם אֲבֵלַיִךְ הַמִּתְאַוִּים שְׁכֹן בַּחֲצַר זְבֻלָיִךְ:
הַשּׁוֹאֲפִים עַל עָפָר אֶרֶץ וְהַכּוֹאֲבִים המשתוממיםהָמִּשְׁתּוֹמְמִים עָלֵי מוֹקֵד גויליךגְּלִילַיִךְ:
הוֹלְכִים חֲשֵׁכִים וְאֵין נֹגַהּ, וְקַוִּים לְאוֹר יוֹמָם, עֲלֵיהֶם אֲשֶׁר יִזְרַח וְעָלֶיךָוְעָלֶיךְ:
וְשָׁלוֹם אֱנוֹשׁ נֶאֱנָח, בּוֹכֶה בְּלֵב נִשְׁבָּר תָּמִיד מְקוֹנֵן עָלי צירֵי חֲבָלָיִךְ:
וַיִּתְאוֹנֵן כְּתַנִּים וּבְנוֹת יַעֲנָה וַיִּקְרָא מִסְפֵּד מַר בִּגְלָלָיִךְ:
ויתאונן כתנים ובנות יענה ויקרא מספד מר בגלליך:
אֵיכָה נְתוּנָה בְּאֵשׁ אוֹכְלָה תְּאֻכַּל בְּאֵשׁ בָּשָׂר וְלֹא נִכְווּ זָרִים בְּגַחֲלָיִךְ:
איכה נתונה באש אוכלה תאכל באש בשר, ולא נכוו זדים בגחליך:
עַד אָן עֲדִינָה תְּהִי שׁוֹכְנָה בְּרֺב הַשְׁקֵט וּפְנֵי פְרָחַי הֲלֹא כָסּוּ חֲרֻלָּיִךְ:
עד אן עדינה תהי שוכנה ברב השקט ופני פרחי הלא כסו חרליך:
תֵּשֵׁב בְּרֺב גַּאֲוָה לִּשְׁפּוֹט בְּנֵי אֵל בְּכָל הַמִּשְׁפָּטִים וְתָבִיא בִּפְלִילָיִךְ:
תשבי ברב גאוה לשפוט בני אל בכל המשפטים ותביא בפלליך:
עוֹד תִּגְזוֹר לִשְּׂרוֹף דָּת אֵשׁ וְחֻקִּים וְלָכֵן אַשְׁרֵי שֶׁיְּשַׁלֶּם לָךְ גְּמוּלָיִךְ:
עוד תגזרי לשרוף דת אש וחקים ולכן אשרי שישלם לך גמוליך:
צוּרִי בְּלַפִּיד וְאֵשׁ הַלְבַעֲבוּר זֶה נְתָנֵךְ כִּי בְּאַחֲרִית תְּלַהֵט אֵשׁ בְּשׁוּלָיִךְ:
צורי בלפיד ואש הלבעבור זה נתנך, כי באחרית תלהט אש בשוליך:
סִינַי הֲלָכֵן בְּךָ בָּחַר אֱלֹהִים וּמָאַס בִּגְדוֹלִים וְזָרַח בִּגְבוּלָיִךְ:
סיני העל כן בך בחר אלהים ומאס בגדולים וזרח בגבוליך:
לִהְיוֹת לְמוֹפֵת לְדָת כִּי תִתְמַעֵט וְתֵרֵד מִכְּבוֹדָהּ וְהֵן אֶמְשׁוֹל מְשָׁלָיִךְ:
להיות למופת לדת כי תתמעט ותרד מכבודה. והן אמשל משליך:
מָשָׁל לְמֶלֶךְ אֲשֶׁר בָּכָה לְמִשְׁתֵּה בְנוֹ צָפָה אֲשֶׁר יִגְוַע כֵּן אַתְּ בְּמִלָּיִךְ:
משל למלך אשר בכה למשתה בנו צפה אשר יגוע. כן את במליך:
תַּחַת מְעִיל תִּתְכַּס סִינַי לְבוּשֵׁךְ בְּשַׂק תַּעְטֶה לְבוּשׁ אַלְמְנוּת תַּחֲלִיף שְׂמָלָיִךְ:
תחת מעיל תתכס סיני לבושך בשק תעטה לבוש אלמנות. תחליף שמליך:
אוֹרִיד דְּמָעוֹת עֲדֵי יִהְיוּ כְנַחַל וְיַגִּיעוּ לְקִבְרוֹת שְׁנֵי שָׂרֵי אֲצִילָיִךְ:
אוריד דמעות עדי יהיו כנחל ויגיעו לקברות שני שרי אציליך.
משֶׁה וְאַהֲרֺן בְּהֺר הָהָר וְאֶשְׁאַל הֲיֵשׁ תּוֹרָה חֲדָשָׁה בְּכֵן נִשְׂרְפוּ גְלִילָיִךְ:
משה ואהרן בהר ההר ואשאל היש תורה חדשה. בכן שרפו גליליך.
חֺדֶשׁ שְׁלִישִׁי וְהֻקְשַׁר הָרְבִיעִי לְהַשְׁחִית חַמְדָּתֵךְ וְכָל יֺפִי כְּלִילָיִךְ:
חדש שלישי והקשר הרביעי להשחית חמדתך וכל יפי כליליך.
גָּדַע לְלוּחוֹת וְעוֹד שָׁנָה בְּאֵוַּלְתּוֹ לִשְׂרוֹף בְּאֵשׁ דָּת הֲזֶה תַּשְׁלוּם כְּפֵלָיִךְ:
גדע ללחות ועוד שנה באולתו לשרוף באש דת. הזה תשלום כפליך:
אֶתְמַהּ לְנַפְשִׁי וְאֵיךְ יֶעֱרַב לְחִכִּי אֲכוֹל אחֲרֵי רְאוֹתִי אֲשֶׁר אָסְפוּ שְׁלָלָיִךְ:
אתמה לנפשי ואיך יערב לחכי אכול אחרי ראותי אשר אספו שלליך
אֶל תּוֹךְ רְחוֹבָהּ כְּנִדַּחַת וְשָׂרְפוּ שְׁלַל עַלְיוֹן אֲשֶׁר תִּמְאַס לָבוֹא קְהָלָיִךְ:
אל תוך רחובה כנדחת. ושרפו שלל עליון אשר תמאסי לבוא קהליך:
לֹא אֵדְעָע לִמְצוֹא דֶּרֶךְ סְלוּלָּיִךְ הָיוּ אֲבֵלוֹת נְתִיב ישֶׁר מְסִלָּיִךְ:
לא אדעה למצא דרך סלולה הכי היו אבלות נתיב ישר מסליך:
יֻמְתַּק בְּפִי מִדְּבַשׁ לִמְסוֹךְ בְּמַשְׁקֶה דְּמָעוֹת וּלְרַגְלִי הֱיוֹת כָּבוּל כְּבָלָיִךְ:
ימתק בפי מדבש למסוך במשקה דמעות. ולרגלי היות כבול כבליך.
יֶעֶרַב לְעֵינַי שְׁאוֹב מֵימֵי דְּמָעַי עֲדֵי כִלּוּ לְכָל מַחֲזִיק בִּכְנַף מְעִילָיִךְ:
יערב לעיני שאוב מימי דמעי עדי כלו, לכל מחזיק בכנף מעיליך:
אַךְ יֶחֱרָבוּ בַּרִדְתָּם עַל לְחָיַי עֲבוּר כִּי נִכְמְרוּ רַחֲמַי לִנְדוֹד בְּעָלָיִךְ:
אך יחרבו ברדתם על לחיי, עבור כי נכמרו רחמי לנדוד בעליך:
לָקַח צְרוֹר כַּסְפּוֹ הָלַךְ בְּדֶרַךְ לְמֵרָחוֹק וְעִמּוֹ הֲלֹא נָסוּ צְלָלָיִךְ:
לקח צרור כספו. הלך בדרך למרחוק. ועמו הלא נסו צלליך:
וַאֲנִי כְּשָׁכוּל וְגַלְמוּד נִשְׁאַרְתִּי לְבַד מֵהֶם כְּתֺרֶן בְּרֺאשׁ הַר מִגְדָּלָיִךְ:
ואני כשכול וגלמוד נשארתי לבד מהם. כתרן בראש הר מגדליך:
לֹא אֶשְׁמַע עוֹד לְקוֹל שָׁרִים וְשָׁרוֹת עֲלֵי כִּי נִתְּקוּ מֵיתְרֵי תֻפֵּי חֲלִילָיִךְ:
לא אשמעה עוד לקול שרים ושרות, עלי כי נתקו מיתרי תפי חליליך:
אֶלְבַּשׁ וְאתְכַּס בְּשַׂק כִּי לִי מְאֺד יָקְרוּ עָצְמוּ כְּחוֹל יִרְבְּיוּן נַפְשׁוֹת חֲלָלָיִךְ:
אלבש ואתכם בשק. כי לי מאור יקרו עצמו כחול ירביון נפשות חלליך:
אֶתְמַהּ מְאֺד עַל מְאוֹר הַיּוֹם אֲשֶׁר יִזְרַח אַל כֺּל אֲבָל יַחֲשִׁיִךְ אֵלַי וְאֵלָיִךְ:
אתמה מאד על מאור היום אשר יזרח אל כל, אבל יחשך אלי ואליך:
זַעֲקִי בְּקוֹל מַר לְצוּר עַל שִׁבְרוֹנֵךְ וְעַל חָלְיֵךְ וְלוּ יִזְכּוֹר אַהֲבַת כְּלוּלָיִךְ:
זעקי בקול מר לצור על שברונך ועל חליך. ולו יזכר אהבת כלוליך:
חִגְרִי לְבוּשׁ שַׂק עֲלֵי הַהַבְעָרָה אֲשֶׁר יָצְתָה לְחַלֵּק וְסַפְתָה אֶת תְּלוּלָיִךְ:
חגרי לבוש שק עלי ההבערה אשר יצאה לחלק וספתה את תלוליך:
כִּימוֹת עֱנוּתֵךְ יְנַחְמֵךְ צוּר וְיָשִׁיב שְׁבוּת שִׁבְטֵי יְשֻׁרוּן וְיָרִים אֶת שְׁפָלָיִךְ:
כימי ענותך ינחמך צור. וישיב שבות שבטי ישרון. וירים את שפליך:
עוֹד תַּעֲדִי בַּעֲדִי שָׁנִי וְתֺף תִּקְחִי תֵּלְכִי בְּמָחוֹל וְצַהֲלִי בִּמְחוֹלָיִךְ:
עוד תעדי שני. ותף תקחי תלכי במחול וצהלי במחוליך:
יָרוּם לְבָבִי בְּעֵת יָאִיר לְךָ צוּר וְיַגִּיהַּ לְחָשְׁכֵּךְ וְיָאִירוּ אֲפֵלָיִךְ:
ירום לבבי בעת צורי לאור לך ויגיה לחשכך ויאירו אפליך:
</poem>
<noinclude>