התורה והמצוה ויקרא ח כב-כט: הבדלים בין גרסאות בדף
| [גרסה לא בדוקה] | [גרסה לא בדוקה] |
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←סימן קפג: טיוטה. |
|||
שורה 14:
{{ציטוט פסוק במלבי"ם|ויקרא|ח|כב|כד}}
{{ציטוט מדרש|ספרא (מלבי"ם) פרשת צו מכילתא דמלואים|סימן קפד}}
{{דה מפרש|איל המלואים}} איל זה היה שלמים ונקרא 'מלואים' על שם שבא למלא ידם לכהן. שכל המתחנך לאיזה דבר נאמר בו 'מליאת יד'. שפר החטאת ואיל העולה באו לכפר ואיל זה בא למלא ידם, ולכן נתן מדמו על תנוך וכולי.
וזהו שאמר ''מלמד שהמלואים שלמים לאהרן ולבניו'' -- כי זבחי שלמים היו מקריבים להוראת הזביחה לשמחה של מצוה וליום טוב. וזהו שאמר שעשו יום טוב. והיה עמו שלשה מיני לחם כדוגמת התודה כמו שאמרו במנחות {{ממ|מנחות|עח|א}} רק שהי' מצה. וגם 'מלואים' הוא מענין ''השלמה'' כמו "כי מלאו ימי", וזהו שאמר ''"שמשלים את הכל"''; שהוא היה גמר החינוך. ומצאנו תמיד ששלמים קרבים באחרונה כמו בנזיר וכבשי עצרת ובקרבנות יום שמיני.
וכבר כתב הרמב"ם {{ממ רמב"ם|ד|מעה"ק|}} שבעת הסמיכה היה מתודה ובעת סמיכת השלמים היה אומר דברי שבח. וזהו שאמר שסמכו ידיהם עליו במשמחה ואמרו דברי שבח על שזכו להשלים עבודת היום וקדושיו ולהתקדש לעמוד לפני המקום ברוך הוא.{{ררר}} ועוד יש בזה כונה אחרת כי בצואה כתוב באיל המלואים "וסמך אהרן ובניו" ובעשיה כתיב "ויסמכו" בלשון רבים. וכבר בארנו (<small>ויקרא סימן רנ</small>) שכל מקום דכתיב בלשון יחיד כל אחד סומך ומסלתק. ואם כן למה שינו בסמיכה וסמכו כולם כאחד? באר שזה עשו מרוב שמחתם - סמכו כאחד בחדוה וגיל.
ומה שאמר '''[במשנה כא]''' ''שלשה דמים האמורים וכולי'' -- יתבאר לקמן (<small>סימן קפח</small>).
ומה שאמר ''על תנוך אזן אהרן זה גדר האמצעי'' -- יתבאר בפר' מצורע{{הערה|<small>כוונתו אל מ"ש ([[התורה והמצוה ויקרא יד יג-כ#סימן נ|בסימן נ]]), כנ"ל - ויקיעורך</small>}}.
==סימן קפה==
| |||