התורה והמצוה ויקרא ז לה-לח: הבדלים בין גרסאות בדף
| [גרסה לא בדוקה] | [גרסה לא בדוקה] |
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←סימן קסב: טיוטה. נגמר. |
|||
שורה 71:
{{ציטוט פסוק במלבי"ם|ויקרא|ז|לח}}
{{ציטוט מדרש|ספרא (מלבי"ם) פרשת צו פרק יח|סימן קסב}}
{{דה מפרש|אשר צוה וכולי ביום צותו במדבר סיני}} פירושו לפי שיטת חז"ל שכל דיני הקרבנות נאמרו בסיני ונשנו שנית במדבר סיני בעת שצוה להם להקריב. ופי' "אשר צוה ה' את משה בהר סיני" - שם נאמרו כללותיהן ופרטיהן. ואחר כך צוה ה' פעם שנית "ביום צותו את בני ישראל להקריב קרבניהם במדבר סיני" -- שהציוי השנית היתה באותו יום שציום להקריב קרבנות האלה אחר שהוקם המשכן. [<small>והרמב"ן נדחק פה מאד ודעתו שהר סיני ומדבר סיני הוא דבר אחד. ואין זה נכון כי הכתוב יבדיל ביניהם תמיד בלשון</small>].
וכבר בארנו למעלה (<small>סימן מ</small>) שדרך הכתוב לציין את הזמן בב' המחובר אל המקור או במלת "בעת". וכל מקום שציין הזמן במלת "ביום" יהיה פירושו ''ביום ולא בלילה''. ופה שהיה לו לומר "בצותו להקריב" - כשאמר "ביום צותו" - משום דהציוי היה ביום. ולפי זה גם ההקרבה הוא ביום כי הציוי היה לפני ההקרבה.
וזהו שאמר בספרא ובגמרא (<small>[[חולין כב א|חולין כב]], [[זבחים צח א|זבחים צח]], [[מגילה כ א|מגילה כ]]</small>) דקרבנות רק ביום מ"ביום צותו". כי אחר שהיה הציוי לפני ההקרבה ביום - מבואר שהיה ההקרבה ביום דוקא.
==סימן קסג==
| |||