התורה והמצוה ויקרא ז לד: הבדלים בין גרסאות בדף

[גרסה לא בדוקה][גרסה לא בדוקה]
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 30:
 
{{דה מפרש|כי את חזה התנופה ואת שוק התרומה}} כתב הרמב"ן (<small>[[קטע:רמב"ן על ויקרא י טו|בפר' שמיני]]</small>) וזה לשונו:
:: למה חלקם הכתוב - תרומה בשוק ותנופה בחזה לא ידענו, ששניהם בהרמה והנפה, - לשון רש"י.
:: והנראה אלי בטעם זה כי במלואים היה השוק תרומה לה' והוקטר עם הלחם ועם החלבים, והמורם מן השלמים יקרא 'תרומה' כמו שנאמר (בלחמי תודה) {{ממ|ויקרא|ז|יד}} "והקריב ממנו אחד מכל קרבן תרומה להשם", וכל שכן אלו שהעלו אותם לגבוה שהם כולם תרומת ה'. ולא יקרא בשם 'תנופה' כי תנופתו היתה עם החלבים והלחם כדי להקטירם לה',. אבל החזה הונף בפני עצמו ולא היה חלוק משאר הבשר אלא בתנופה, ובתנופה זו לבד נתקדש וזכה בו משה להיות לו למנה. ומפני שזכות אהרן ובניו בחזה היה מיום המלואים, וזכו בשוק בתרומתו לה' ובחזה בתנופתו - יקרא לעולם השוק 'תרומה' והחזה 'תנופה' כאשר היה ביום הזכות,{{ררר}} עד כאן לשונו.
 
ובאורו נראה אור. מדוע הזכיר פה את השוק בפני עצמו ולא כללו עם החזה? שהיה לו לומר "את החזה והשוק להניף"? רק שהשוק אין צריך לבאר שיניף. רק את החזה שמלואיםשבמלואים הונף בפני עצמו -- השמיע שלדורות יונף גם כן עם החלבים כמו שהיה השוק מונף עם החלבים במלואים. ובשוק הייתי סובר שיוקטר כמו שהיה במלואים - אמר "ואת שוק הימין תתנו תרומה לכהן", וזה שיונף מבואר ממילא.
 
ובזה נבין לשון הכתובים בפר' שמיני -- "ואת חזה התנופה ואת שוק התרומה תאכלו במקום טהור...שוק התרומה וחזה התנופה על אישי החלבים יביאו להניף" {{הפניה לפסוקים|ויקרא|י|יד|טו}} -- שתחלה הקדים החזה להשוק ואחר כך הקדים השוק אל החזה. {{ררר}} וזה מובן על פי היסוד המונח אצלינו שדרך הכתוב לדבר תמיד בדרך ''לא זו אף זו'', שדבר שיש בו חידוש יותר בא באחרונה,. ולכן במה שכתב שיאכלו החזה והשוק, יש בשוק רבותא יותר; - כי במלואים הוקטר., והוסיף שאף השוק יאכל. ובמה שכתב שיונפו על אישי החלבים יש בחזה רבותא יותר, כי במלואים הונף החזה בפני עצמו, לא עם החלבים -- הוסיף שאף החזה יונף לדורות על אישי החלבים.
 
וזה גם כן כונת הספרא. שקשיא ליה למה אמר בחזה 'תנופה' ובשוק 'הרמה'? ופירשו ''"תנופה" - זו תנופת הסל'' -- כיון לתנופת המלואים שהיה שם סל המצות, ו'תרומה' שאמר בשוק ''זו תרומת לחמי תודה'' - רמז כמ"ש הרמב"ן כמו שלחמי תודה קרואים 'תרומה' כן קרא השוק 'תרומה' מפני שהיה לגבוה.; ור"לורוצה לומר שנשאר עליהם שם זה כאשר היה ביום הזכות.
 
ומאמר זה הוכפל בספרא שמיני על מה שכתוב שם "חזה התנופה ושוק התרומה".