התורה והמצוה ויקרא ז לד: הבדלים בין גרסאות בדף
[גרסה לא בדוקה] | [גרסה לא בדוקה] |
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←סימן קנז: טיוטה |
|||
שורה 47:
{{ציטוט פסוק במלבי"ם|ויקרא|ז|לד}}
{{ציטוט מדרש|ספרא (מלבי"ם) פרשת צו פרק יז|סימן קנז}}
{{דה מפרש|לקחתי מאת בני ישראל ואתן אותם לאהרן וכו' מאת בני ישראל}} לשון 'לקיחה' יבא בשני פנים:{{ררר}} ( א ) על לקיחה בחזקה, ( ב ) על לקיחה מהנותן ברצון טוב; שמקבל ממנו המתנה.
ובשניהם יש הבדל בין אם בא אחריו מ"ם "ממנו" ובין אם בא אחריו מלת "מאתו" "מאתם".
* שבלשון לקיחה בחזקה יציין במלת "מאתו" שלוקח דבר שהוא ברשות חברו -- "לא היתה קריה אשר לא לקחנו מאתם" {{ממ|דברים|ג|}}, "אל תקח מאתו נשך" {{ממ|ויקרא|כה|}}.
: ובספרי (<small>קרח פסקא קכ</small>) ''לפי שהוא אומר "ולבני לוי נתתי את כל מעשר" בפירות הכתוב מדבר או אינו אלא א' מעשרה בארץ? ת"ל "ואל הלוים תדבר כי תקחו מאת בני ישראל את המעשר" -- ר"ל שבמלת "מאת" מציין שלוקחים דבר שעומד ברשותם שהיא מעשר פירותיהן לא חלק בארץ שעל זה היה לו לומר "מבני ישראל" כיון שהארץ אינו ברשותם.
* ובלשון לקיחה מן הנותן יציין במלת "מאתו" שנותן לו ברצון, לא על ידי הכרח -- "קח מאתם והיו לעבד את עבודת אהל מועד" {{ממ|במדבר|ז|}}, "קחו מאתכם תרומה" {{ממ|שמות|כה|}}, "לקוח מאת הגולה" {{ממ|זכריה|ו|}}.{{ררר}} ולא יבא לשון "מאתו" אם תהיה הלקיחה מן המקום או מבלתי בעל רצון.
ולכן במה שכתב "לקחתי מאת בני ישראל" שהיא הלקיחה בחקזה פירשו חז"ל שמלת "מאת" מציין שהיה ברשותם, כי ראוים היו ישראל. ובמה שכתב שנית "ואתן אותם לאהרן מאת בני ישראל" - שהיא הלקיחה על ידי הנותן, שבני ישראל הם הנותנים - פירשו שמציין שנתנוהו ברצון טוב. וזהו שאמר בסוף הפסקא ''"מאת בני ישראל" - מרצון כל ישראל''.
וכבר בארנו בסדר אמור (<small>[[התורה והמצוה ויקרא כב א-ג#סימן סו|סימן סו]]</small>) שכל מקום שאמר "לחק עולם" יש בו טעם שהיה מקום לטעות שאינו נוהג תמיד, עיי"ש באורך. ואמרו חז"ל שמה שכתוב במתנת כהונה "לחק עולם" בא להוציא בל נטעה שיופסקו על ידי זכות ישראל. וזהו שאמר ''יכול כשם וכולי'' -- ורצונו לומר כי לענין שיהיה נוהג לבית עולמים הלא אמר בפסוק ל"ו "חוקת אולם לדורותיכם".
ומבואר אצלינו באילת השחר <small>(כלל קן</small>) שכל מקום שבא מלת "אותם" תחת הכינוי יש בו דרוש, ובא למעט זולתו. ובאר '''[במשנה ו']''' שבא לומר "ואתן אותם" - לא זולתם, שלא יתן זרוע ולחיים וקיבה שנוהג בחולין. דלא נלמד מקל וחומר אחר שחייבים בחזה ושוק שאינו נוהג בחולין -- כל שכן במתנות שנוהגים בחולין. ובחולין {{הפניה-גמ|חולין|קל|א}} הביאו ברייתא זו ופלפלו בקל וחומר זה, עיי"ש.
|