התורה והמצוה ויקרא ז ל-לג: הבדלים בין גרסאות בדף

[גרסה לא בדוקה][גרסה לא בדוקה]
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
 
שורה 98:
{{ציטוט פסוק במלבי"ם|ויקרא|ז|לג}}
{{ציטוט מדרש|ספרא (מלבי"ם) פרשת צו פרק טז|סימן קנד}}
 
{{דה מפרש|המקריב את דם השלמים וכולי מבני אהרן}} כבר בארנו (<small>[[התורה והמצוה ויקרא א ב#סימן יא|ויקרא סימן יא]]</small>) שלפי חוקי הלשון ראוי לאמר "המקריב מבני אהרן את דם השלמים" (<small>כי 'מבני אהרן' שייך אל הנושא וראוי לבא תיכף אחריו</small>). וכל מקום שיצא מן הכלל דרשוהו כאילו הוא נשוא המאמר בכללו. כמו "אדם כי יקריב מכם" - דרשו ''אדם כי יקריב - יהיה מכם''; לא מומר. וכן כולם כמו שהארכנו שם בתורה אור.
 
וכן דרש ר' שמעון שפירושו: ''המקריב את דם השלמים '''יהיה''' מבני אהרן'' - רוצה לומר מודה בעבודה כמו שבני אהרן נבחרו לשרת ומודים בה.
 
ובאר עוד שאינו דוקא בהקרבת הדם והחלב לבד רק בכל ט"ו עבודות, כיון שאמר התנאי שיהיה "מבני אהרן" ולהם נמסרו כל עבודות אלה. ודברי ר' שמעון אלה מובאים בתוספתא (<small>פרק ב דדמאי</small>) ובש"ס (<small>[[מנחות יח א|מנחות דף יח]], [[בכורות ל א|בכורות ל]], [[חולין קלב א|חולין קלב]]</small>).
 
 
ועוד דרש '''[במשנה י']''' מה שכתוב "לו תהיה שוק הימין למנה" שרק אם מודה בעבודה מגיע לו מנת הכהונה, ולא מי שאינו מודה בה אין ראוי שיטול השכר. ושעל זה מוכיח מלאכי באמרו "מי גם בכם ויסגר וכולי" - ופירושו שהלא אין בכם אחד שיסגר דלתים חנם וגם הלא לא תאירו מזבחי חנם - שאני משלם שכר אף בעד דברים שדרכם לעשותם חנם. וכל שכן בעד עבודת כהונה הקשות. רק אחר שאין לי חפץ בכם לא ארצה המנחה ואין ראוי שתקבלו שכרה.
 
 
<references/>