התורה והמצוה ויקרא ז ל-לג: הבדלים בין גרסאות בדף

[גרסה לא בדוקה][גרסה לא בדוקה]
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 54:
==סימן קנא==
 
{{ציטוט פסוק במלבי"ם|ויקרא|ז|לא}}
{{ציטוט מדרש|ספרא (מלבי"ם) פרשת צו פרק טז|סימן קנא}}
 
{{דה מפרש|והקטיר הכהן את החלב והיה החזה וכולי}} לפי סדר הלשון ראוי שיאמר בהפך -- "את החזה להניף אותו תנופה והיה לאהרן ולבניו והחלב יקטיר המזבחה". ולמה דלג מן החזה אל החלב וחזר אל החזה? בפרט שכלל מה שהזכיר פה הקטרת החלב בא אגב גררא כי כבר נזכר בהלכות השלמים?{{ררר}} מזה הוציאו חז"ל בספרא (<small>מובא בפסחים ([[פסחים נט א|דף נט]])</small>) שהיא תנאי; דאין הכהנים זכאים בחזה עד אחר הקטרת החלב.
 
 
ובכל זה אי אפשר לומר שהוא מעכב תמיד, שאז דרך הכתוב לציינו במלות מיוחדות, והוא --
* או שיציין המשפט התנאי בב' או כ"ף בכל"ם, כמו "במשוך היובל המה יעלו בהר"
* או במלות '''אם''' או '''כאשר''', והיה לו לומר "אם יוקטר" או "כאשר יוקטר החלב והיה החזה"
* או לציין משפט השני במלות '''אחר, אז''' - כמו "ואחר ישתה הנזיר יין", "אז תנקה מאלתי". והיה לו לומר "ואחר יהיה החזה לאהרן" או "אז יהיה החזה לאהרן".
 
ומזה הוציאו שאין זה מעכב תמיד. שאם נטמאו אימורין או אבדו - אינו מעכב. ומביא שזה היה חטא בני עלי; שלקחו מתנותיהם לפני הקטרת החלבים. ובכל זה כתיב "ותהי חטאת הנערים" - שבעצם היה רק חטאת קטן רק שהיתה גדולה את פני ה' מצד שעל ידי כן נאצו האנשים את מנחת השם. וזה מפני שבדיעבד אינו מעכב. ובארתי הדבר היטב [[מלבי"ם על שמואל א|בפירוש שמואל שם]].
 
==סימן קנב==