התורה והמצוה ויקרא ז כט-ל: הבדלים בין גרסאות בדף
| [גרסה לא בדוקה] | [גרסה לא בדוקה] |
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 91:
{{ציטוט מדרש|ספרא (מלבי"ם) פרשת צו פרשה יא|סימן קמח}}
{{דה מפרש|את החזה להניף}} הכתוב תפס תמיד חזה התנופה ושוק התרומה, ויש לומר ששהנפה (שהיא ההולכה וההבאה) היא מיוחד בחזה, וההרמה בגובה מיוחד בשוק. אולם בפר' תצוה באר גבי איל המלואים שגם את השוק היה מניף. ושם אמר {{ממ|שמות|כט|כז}} "את חזה התנופה ואת שוק התרומה אשר הונף ואשר הורם". שאי אפשר לומר שהיא מאמר מגביל -- חזה התנופה אשר הונף ושוק התרומה אשר הורם -- דהא באר שם שגם השוק הונף. ועל כרחך שמוסב לשניהם, שהונפו והורמו. אך למה אמר זה?{{ררר}} על כרחך ללמד שכל אשר הונף - הורם גם כן. וזה בנה אב שכל שטעון תנופה טעון הרמה. וזה פירוש '''[משנה יא']'''.
ושם מסיים {{ממ|שמות|כט|כח}} "כי תרומה היא ותרומה יהיה מאת בני ישראל מזבחי שלמיהם תרומתם להשם" -- שהם דברים כפולים ומיותרים. ואמר בספרא {{ממספרא|מלבי"ם|צו|פרק טז|ריש פרק|קיצור=כן}} שבא ללמד שזה נוהג בכל מיני השלמים. מפני שי"ל דוקא איל קשה וטעון לחם.
לכן באו ד' רבוים ( א ) "תרומה היא", ( ב ) "ותרומה יהיה", ( ג ) "מזבחי שלמיכם", ( ד ) "תרומתם לה'.
ומרבה ד' דברים: ( א ) קשה ואין טעון לחם, ( ב ) רך וטעון לחם, ( ג ) רך ואין טעון לחם, ( ד ) בבקר בכשבים ובעזים.
| |||