התורה והמצוה ויקרא ז כט-ל: הבדלים בין גרסאות בדף
[גרסה לא בדוקה] | [גרסה לא בדוקה] |
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←סימן קמו: טיוטה נגמר |
|||
שורה 48:
==סימן קמו==
{{ציטוט פסוק במלבי"ם|ויקרא|ז|כט|ל}}
{{ציטוט מדרש|ספרא (מלבי"ם) פרשת צו פרשה יא|סימן קמו}}
{{דה מפרש|המקריב את זבח שלמיו יביא וכו' מזבח שלמיו}} כבר בארנו שכל מקום שהוסיף שם הסוג 'זבח' אל שם האישי 'שלמים' - יש בו דרוש. וכפי הסברה
אולם הכתוב לא תפס שם 'שלמים' לבד - דסתם 'שלמים' הם שלמי נדבה, ונאמר דשלמי תודה ושלמים הבאים מחמת פסח אינם צריכים תנופים כיון שמשונים משלמים (שנאכלים רק ליום אחד). וכן לא שלמי ציבור - שאין טעון סמיכה והם קדשי קדשים. ובהכרח לכתוב "זבח שלמים" לרבות גם אלה הדומים לשלמים. אבל אז לא נדע מה מרבה? שאז נאמר שגם בכור ומעשר ופסח ידמו לשלמים שהם נאכלים לשני ימים וכדומה. ולכן השתכל הכתוב לתפוס דרך המעוטים כפי שסדרו בספרא פה שמזה נעמוד מה הצריך תנופה ומה לא.
והוא, כי אם תאמר שכל הקרבנות טעונים תנופה חוץ מעופות ומנחות היה די שיכתב 'זבח' לבד (רוצה לומר "המקריב את זבחו"). וזהו שאמר '''[במשנה ד']''' ''"תלמוד לומר זבח - יצאו עופות ומנחות"''.
ואם רוצה למעט גם בכור ומעשר ופסח (<small>שהסברה יותר למעטם כי אין צריך סמיכה</small>) היה די שיכתב עוד מיעוט -- "יביא את קרבנו מזבחו" -- שעל ידי שכפל השם ובמ"ם שמורה מקצתו נפרש ''ממקצת זבחים'' ולא כולם. וזהו שאמר '''[במשנה ה']''' ''"תלמוד לומר מזבח וכולי"''. וכשהוסיף שם "שלמיו" -- שמוציא מינים אחרים -- ימעט גם חטאת ואשם הגם שטעונים סמיכה.
וכשהוסיף שם "שלמיו" שמוציא מינים אחרים, ימעט גם חטאת ואשם הגם שטעונים סמיכה. אולם עדיין י"ל שאו כל האשמות או אשם מצורע טעון תנופה (<small>ופירושו: כי, או שנאמר שמה שאשם מצורע טעון תנופה חי זה הוה תנופה גמורה ואין צריך עוד תנופה שחוט ואז י"ל דכל האשמות טעונים תנופה אחר שיש במינם תנופה. או שנאמר שתנופת אשם מצורע בחיים אינו תנופה גמורה ואז על כל פנים נדון קל וחומר באשם מצורע שיש בו התחלת תנופה בחיים שיגמרנו אחר שחוטה מכל שכן מן שלמי יחיד שצריך תנופה אף שלא היה בו התחלת תנופה מחיים</small>). ועל זה אמר פעם שנית: "מזבח שלמיו" -- ששם 'שלמיו' מוציא מה שאינו שלמים (וזה פירוש '''[משנה ו']''').▼
▲
ועתה אומר '''[במשנה ז']''' '''''או אינו אומר שלמיו''''' -- רצונו לומר למה לי כל המיעוטים האלה? הלא היה די אם יכתב "שלמיו" לבד ולא יכתב "זבח" שאז נאמר שרק שלמים ולא זולתם? וכוונתו '''או''' ''למה'' '''אינו אומר שלמיו''' ''לבד והיה די''.{{ררר}} על זה משיב אלא לרבות שלמי תודה ושלמים הבאים מחמת הפסח, ואם כן לא די ב"שלמיו" לבד וצריך לכתב "זבח שלמיו" לרבות שלמי תודה ושלמי פסח - זבח הדומה לשלמים. וכדי שלא נטעה שכולל כל זבח צריך המעוטים הנ"ל. כנ"ל.
::
[ובגמרא מנחות {{הפניה-גמ|מנחות|סב|ב}} ''רבינא אמר "שלמיהם" רבויא הוא'' -- היה יותר נכון לגרוס ''"שלמיכם"'' כמו שהוא בספרא פה ולקמן {{ממספרא|מלבי"ם|צו|פרק טז|מ"ו|קיצור=כן}}. והרמב"ם שפסק כרבנן דרבי במנחות שם הוא כרבינא וכספרא דיליף מן "שלמיכם". וזה נעלם מבעל בה"ז שהקשה (בדף קז) על פסק הרמב"ם כרבנן הלא פסק בכל מקום דדון מינה ואוקי באתרא]
|