התורה והמצוה ויקרא ז כט-ל: הבדלים בין גרסאות בדף
| [גרסה לא בדוקה] | [גרסה לא בדוקה] |
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ ←סימן קמה: עיצוב |
←סימן קמה: הגהה חלקית. לא נגמר |
||
שורה 25:
{{ציטוט מדרש|ספרא (מלבי"ם) פרשת צו פרשה יא|סימן קמה}}
{{דה מפרש|המקריב את זבח שלמיו לה' יביא את קרבנו}} פירוש הכתוב כפי הפשט: ''ישראל המקריב'' (ר"ל המקדיש) ''את זבח שלמיו - הוא יביא את קרבנו'' - רוצה לומר שבעל הקרבן המביא שלמים למקדש הוא עצמו יביא לה' החלק הקרב לגבוה. ומפרש - מה יביא לה'? הוא כי ידיו תביאנה את אשי ה' להניפם, ובזה נבדל מחטאת ואשם שאין הבעלים עושים באימוריהן שום עבודה. ויהיה פירוש "המקריב" - המקדיש, כמו "אדם כי יקריב מכם יקרבן", "ונפש כי תקריב קרבן מנחה". וכן פירש הרלב"ג וכן דעת חז"ל בספרא (<small>מובא ב[[מנחות מא א|מנחות דף מא]]</small>).
אמנם הלא יש לומר דלשון "המקריב" יצדק יותר על הכהן המקריב כמו "
אולם זה אינו. שאם כן מה שכתוב "ידיו תביאנה" היינו ידי הכהן, וזה לא יתכן{{ש}}
שורה 33:
( ב ) שאם מדבר בכהן אין צריך לומר שידיו תביאנה, שלא תפס לשון כזה בשום עבודה. כי מבואר שכל מקום שצריך כהן צריך ידיו. ובכל מקום אמר בתנופה "והניף הכהן". וכן היה לו לומר כאן.
ומזה מוכרח שמה שכתב "ידיו תביאנה" קאי על הבעלים וממילא גם מה שכתב "המקריב יביא וכולי" היינו הבעלים. ומפרש
ובכל זה ידעינן שהתנופה גם בכהן כי למדנוהו מבנין אב כמ"ש בספרא {{ממספרא|מלבי"ם|אמור|פרשה י|מ"ה|}} על מה שכתוב בעומר "יניפנו הכהן" ''זה בנה אב שכל התנופות בכהן'' [<small>וסתמא דספרא ר' יהודה לשיטתו דאמר ([[מכות יח א|מכות יח]], [[סוכה מו א|סוכה מו]], [[מנחות סא א|מנחות סא]]) ''"והנחתו" - זו תנופה''. דלר' אליעזר בן יעקב (שם) יליף דכל התנופות בכהן מבכורים</small>]. ואם כן
אמנם במה שכתב "ידיו תביאנה" באר איך יהיה התנופה. שהכהן יניח ידו תחת יד הבעלים, לא בהפך. כי מבואר אצלינו שכל מקום שפרט שם האבר שבו יעשה הפעל כמו "וילך ברגליו" "ויקח בידיו" "וירא בעיניו" "וישמע באזניו" -- יכוין תמיד שלא היה על ידי אמצעי, רק ברגליו או בעיניו עצמם. ורצונו לומר - כשאמר "והניף הכהן" - יכול להיות חציצה בין יד הכהן להאימורין - הגם שיד הבעלים מפסיקים והוא מניף באמצעותם. מה שאין כן בבעלים שאמר "ידיו תביאנה" - צריך להיות בידיו ממש, לא על ידי אמצעי, שלא תהיה באמצעות ידי הכהן. ועיין מה שכתבנו בכלל זה למעלה (<small>ויקרא [[התורה והמצוה ויקרא א ג-ד#סימן כח|סימן כח]], [[התורה והמצוה ויקרא ה ז-י#סימן שכו|סימן שכו]]</small>{{הערה|<small>חסר היה בדפוס מספר הסימן והשלמתי כראות עיני - ויקיעורך</small>}}).
וזהו שאמר ''הא כיצד? כהן מניח ידו תחת יד בעלים'' -- וזה שלא כדעת התוספות במנחות (דף סא: ד"ה כהן) ובסוכה {{הפניה-גמ|סוכה|מח|ב}} ובקידושין {{הפניה-גמ|קידושין|לו|ב}} לתירוץ השני שהכהן מניח ידיו אצל יד בעלים. והקשו על רש"י שדעתו שיניח תחתיו דאין קפידה בכהן בחציצה דמנא לן הא. ולמה שכתבנו זה נלמד מן הכתוב. וכן בתוספות רי"ד קדושין שם כדברי רש"י, וכן הוא ברמב"ם {{ממ רמב"ם|ט|מעה"ק|ו|}}. ובכל זה י"ל דחציצה אחרת אסור, גם בין יד הכהן ליד הבעלים, וכמו שמשמע מירושלמי דסוטה {{הפניה-ירושלמי|סוטה|ג|א}} ''וכהן מניח יכול תחתיה ואינו כעור מביא מפה ואינו חוצץ מביא כהן זקן'' -- מבואר שהגם שהיד אינו חוצץ, מפה חוצץ. וזה נכון יותר לשטת התוספות (<small>[[פסחים נז א|פסחים נז]] ד"ה דכריך, [[יומא נח א|יומא נח]] ד"ה מב"מ, [[זבחים כד א|זבחים כד]] ד"ה הואיל</small>) דגם לרבא דלקיחה על ידי דבר אחר שמה לקיחה - מין באינו מינו חוצץ. והתם שהלולב כרוך בסודר דהוי כבית יד.
ולפי זה גם במ"ש "והניף הכהן" -- הגם שהתנופה על ידי דבר אחר שמה תנופה -- מפה מפסקת חוצצת אבל היד הוה מין במינו ואינו חוצץ. דתנופה על ידי דבר אחר שמה תנופה. רק גבי בעלים חוצצים כמ"ש במנחות {{הפניה-גמ|מנחות|צג|א}} ''לינפי כולהו בהדי אהדדי הו"ל חציצה'' משום דכתיב "ידיו תביאנה" שלא תפסיק יד הכהן וכל שכן יד חברו. ולא כתוספות סוכה (<small>[[סוכה לז א|דף לז]] ד"ה כי היכא</small>) שנדחקו בזה למה יד השותפים חוצצת בתנופה. וגם ליתר השיטות שנאמרו בזה י"ל כפי דרכינו למעיין. ועיין עוד בתוספות סוכה (שם ד"ה דבעינא). ואין כאן מקום להאריך יותר.
==סימן קמו==
| |||