התורה והמצוה ויקרא ז יט-כ: הבדלים בין גרסאות בדף
| [גרסה לא בדוקה] | [גרסה לא בדוקה] |
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←סימן קל: טיוטה. הוקלד חצי הסימן של המלבי"ם שנפרס על פני הפרק הבא של הספרא "פרק יד". |
|||
שורה 64:
{{ציטוט פסוק במלבי"ם|ויקרא|ז|יט|כ}}
{{ציטוט מדרש|ספרא (מלבי"ם) פרשת צו פרשה ט|סימן קל}}
{{דה מפרש|והבשר אשר יגע בכל טמא וכולי כל טהור יאכל בשר והנפש וכולי}} הכתוב הזה בא שלא כסדרו. שמלבד שדרך בעל הלשון להקדים תמיד הציוי אל האזהרה [<small>כמו "מצות תאכל במקום קדוש...לא תאפה חמץ" {{ממ|ויקרא|ו|}}, "את זה תאכלו..את זה לא תאכלו" {{ממ|ויקרא|יא|}}, "פדה תפדה את בכור האדם...אך בכור שור וכולי לא תפדה" {{ממ|במדבר|יח|}}, "שמוט כל בעל משה ידו..לא יגש את אחיו" {{ממ|דברים|טו|}}</small>], זולת זה היה ראוי להסמך דיני טומאה יחד -- "והבשר אשר יגע בכל טמא..והנפש אשר תאכל בשר וטומאתו עליו", ולהקדים להם הציוי "כל טהור יאכל בשר" שכולל שיהיה האוכל טהור ושיהיה גם הבשר טהור כמו שכתב הרשב"ם בפירושו.
ודרשו חז"ל בספרא (<small>מובא [[מנחות כה ב|במנחות דף כה ע"ב]]</small>) שבא ללמד שרק אם הטהור יאכל בשר - ר"ל שהותר כבר באכילה על ידי שנזרק הדם - אז - "והנפש וכולי" חייבים עליו משום טומאה. אבל אם אכל לפני זריקת דמים אינו חייב משום טומאה.
ואמר ''או אינו אלא הנאכל לטהורים וכולי'' -- ר"ל הלא יש לומר שרק אם הוא ראוי לאכילה גם עתה. אבל אם נפסל מאכילה כגון יוצא ולן - אף שנזרק הדם - לא יהיה חייב עליו.{{ררר}} '''''תלמוד לומר "אשר להשם"''''' -- שמה שכתב "אשר להשם" מיותר ובא ללמד שאם הוא זבח שלמים לה', אף שאינו לאדם (<small>כגון שנזרק דמו לה' והבשר יצא או לן ואינו ראוי לבעלים</small>) -- בכל זה חייב עליו משום טומאה. ומזה מבואר שמה שכתוב בתנאי "כל טהור יאכל בשר" היינו שהותר לאכילה כבר בעת זריקת הדם, אף שעתה נפסל ואינו ראוי.
'''[באור משנה ט']''' ושואל אם כן ירבה גם פגול, אם שחטו על מנת לאכל חוץ לזמנו [ומה שאמר ''"את הפגול ואת הנותר"'' מפרש בגמרא שם שפירושו שנרבה את הפגול כנותר, ר"ל כמו שרבינו נותר דהיינו הלן - כן נרבה גם פגול].
'''''תלמוד לומר מזבח השלמים מיעט''''' -- פירוש: שמבואר אצלינו שכל מקום שאמר "זבח שלמים" יש בו דרוש, כי די בשם 'שלמים' לבד, ולמה הוסיף שם הסוג 'זבח'? (<small>כמו שכתבנו באילת השחר כלל צה</small>).{{ררר}} ובא ללמד - רק אם הוא זבח גמור כדינו, לא אם נתפגל.
ומבואר אצלינו ששם 'זבח' מורה על זביחה לאכילה ולשמחה ולא יצדק רק אם ההי לו שעת הכושר לאכילה, לא על פגול שמעולם לא היה לו שער הכושר. וזהו שאמר ''מה ראית לרבות את היוצא וכולי שהיתה להם שעת הכושר וכולי'' [<small>ומה שכתב ''"ואת הנותר"'' -- שטפא דלשנא הוא</small>]
'''[באור משנה י']''' '''''ואם תאמר''''' לפי דברך שכל שלא היה לו שעת הכושר מעולם לא נקרא בשם 'זבח שלמים' ואינו חייב עליו -- אם כן למה לא מעט רק הפגול ולא מעט אם נטמא הדם לפני זריקה וזרקו בטומאה? שלא היה לו שעת הכושר שהוא זריקה פסולה, ונאמר שאם אכל הבשר בטומאת הגוף לאחר זריקה אינו חייב עליו.{{ררר}}ומשיב שזה אינו זריקה פסולה כי הציץ מרצה [<small>כמו שלמד בספרא ויקרא {{ממספרא|מלבי"ם|ויקרא נדבה|פרק ד|מ"ט|קיצור=כן}}</small>] וקרינן ביה "כל טהור יאכל בשר".
::: <small>(עיין בהמשך סימן קל של המלבי"ם בדף הבא כאן)</small>
<references/>
| |||