התורה והמצוה ויקרא ז יט-כ: הבדלים בין גרסאות בדף
| [גרסה לא בדוקה] | [גרסה לא בדוקה] |
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 14:
{{ציטוט פסוק במלבי"ם|ויקרא|ז|יט}}
{{ציטוט מדרש|ספרא (מלבי"ם) פרשת צו פרשה ט|סימן קכו}}
{{דה מפרש|בכל טמא}} מלת "כל" הוא מחייב כללי -- כל מין טומאה, קלה או חמורה. ואחר שפה יש חיוב ושלילה
* ( א ) שאין מטמא במשא -- ובו יש רבותא שאף אם נישא בשר קדש על טמא חמור כגון טמא מת ובועל נדה וכל המטמאין את האדם כגון משכב ומושב - אינו טמא במשא
* ( ב ) שנטמא במגע -- ובו יש רבותא שנטמא אף אם נגע בטומאה קלה, ואף במחוסר כפורים שהוא טהור גבי תרומה וטמא גבי קדש (<small>כמו שלמד ביבמות ([[יבמות עד א|דף עד]]) מקראי</small>).
על פי זה אמר ר' יוסי שיש ללמוד רביעי בקדש מקל וחומר ממחוסר כפורים שאינו פוסל בתרומה. ורצונו לומר, ע"י שלמדנו לשלישי מן הכתוב ממה שכתוב "אשר יגע בכל טמא", והשני נקרא 'טמא' ועושה שלישי -- על ידי כן למדנו רביעי מקל וחומר. ולא אמרינן דיו כתרומה רק שלישי, דאם כן יפרך קל וחומר. כן פרש"י. [<small>ומימרא זו מובא בפסחים ([[פסחים יח א|דף יח]]), חגיגה ([[חגיגה כד א|דף כד]]), סוטה ([[סוטה כט א|דף כט]])</small>].
ורש"י בפסחים פירש שהיא דרבנן. דלר"י אין משקה מטמא אוכל. ועיין בתוספות. והאחרונים האריכו בזה דבקדשים משקה מטמא דאורייתא.{{ררר}} וגם אני פלפלתי בזה, ואין החלקה הזאת נכונה לנטוע בה נטעי הפלפול אשר אחרי הפשט המבוקש בספר הזה.
==סימן קכז==
| |||