נדרים מב א: הבדלים בין גרסאות בדף
| [גרסה לא בדוקה] | [גרסה לא בדוקה] |
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
. |
עיצוב קל ופיסוק |
||
שורה 1:
{{כותרת לעמוד בגמרא|נדרים|מב|א|מא ב|מב ב}}
<קטע התחלה=ג/>'''מתני' '''המודר הנאה מחבירו לפני שביעית, אינו יורד לתוך שדהו, ואינו אוכל מן הנוטות. ובשביעית, אינו יורד לתוך שדהו, אבל אוכל הוא מן הנטיעות הנוטות.
נדר הימנו מאכל לפני שביעית, יורד לתוך שדהו, ואינו אוכל מן הפירות. ובשביעית, יורד ואוכל:
'''גמ' '''רב ושמואל דאמרי תרוייהו: נכסים אלו עליך: לפני שביעית, אין יורד לתוך שדהו ואינו אוכל מן הנוטות, אף על פי שהגיע שביעית. ואם בשביעית נדר, אין יורד לתוך שדהו, אבל אוכל מן הנוטות.
ור' יוחנן וריש לקיש דאמרי תרוייהו: נכסי עליך: לפני שביעית, אין יורד לתוך שדהו ואין אוכל מן הנוטות. הגיע שביעית, אינו יורד לתוך שדהו, אבל אוכל הוא את הנוטות.
לימא בהא קמיפלגי, דרב ושמואל סברי: אדם אוסר דבר שברשותו אפילו לכשיצא מרשותו, ורבי יוחנן וריש לקיש סברי: אין אדם אוסר דבר שברשותו לכשיצא מרשותו?
ותיסברא, מי איכא למאן דאמר אין אדם אוסר דבר שברשותו לכשיצא מרשותו? אם כן ניפלגי בנכסים אלו וכל שכן ב"נכסי". ותו, הא תנן דאדם אוסר דבר שברשותו לכשיצא מרשותו, דתנן: האומר לבנו: קונם שאתה נהנה לי, מת – יירשנו. בחייו ובמותו,<קטע סוף=ג/>
</div>
שורה 48 ⟵ 58:
<div class='gmara_ran'>
==ר"ן==
<קטע התחלה=רן/>'''מתני'
'''ואינו אוכל מן הנוטות'''. מן הפירות הנוטות על הדרך סמוך לשדה:
'''
'''ור' יוחנן וריש לקיש דאמרי תרוייהו
'''לימא בהא קמיפלגי דרב ושמואל סברי אדם אוסר וכו' ור' יוחנן וריש לקיש סברי אין אדם אוסר''' וכו'. נראה לי דהכי פירושא דשמעתא: דקא סלקא דעתין השתא, דרב ושמואל ורבי יוחנן וריש לקיש – כולהו אפירושא דמתניתין קיימי. רב ושמואל מפרשי לה כדפרישית, ור' יוחנן וריש לקיש מפרשי לה דחדא קתני, וכולה כשהדירו לפני שביעית; וקאמר דנדר זה, שני דינין יש לו. דלפני שביעית, חייל נדרא לגמרי, שאינו יורד ואינו אוכל; אבל כשהגיע שביעית, הותר מקצתו, דנהי דאינו יורד בתוך שדהו, משום דארעא אכתי ברשותיה קיימא כדפרישית טעמא לקמן, אפילו הכי פירי שרו, דהא בשביעית נפקי מרשותיה. ואף על פי שהדירו בשעה שהיה ברשותו, דהיינו לפני שביעית, סברי ר' יוחנן וריש לקיש דאין אדם אוסר דבר שברשותו לכשיצא מרשותו. ונהי דרישא לא אשמעינן מידי, דפשיטא דלפני שביעית אינו יורד ואינו אוכל, סבירא להו דנקט רישא משום סיפא, לאשמעינן דאף על פי שהדירו לפני שביעית, שהיו פירות ברשותו, אין איסורו חל לאחר שיצאו מרשותו דהיינו בשביעית.
▲''' ובשביעית''' לא ירד לתוך שדהו. ואי בשביעית נדר לא ירד וכו' ובגמרא מפרש לה:
ומשום הכי הוה סליק אדעתיה דר' יוחנן וריש לקיש סברי דאין אדם אוסר דבר שברשותו לכשיצא מרשותו אפילו היכא דאמר: נכסים אלו, אי נמי אפילו היכא דאמר בהדיא שהוא אוסר אותם אפילו לאחר שיצאו מרשותו. והוה סבירא לן הכי, אף על גב דר' יוחנן וריש לקיש לא איירו אלא ב"נכסי". משום דבשלמא אי אמרינן דרבי יוחנן וריש לקיש אמרי הכי ב"נכסים אלו", איכא למימר דתנא רישא משום סיפא וכדפרישית; ואף על גב דאמרי ר' יוחנן וריש לקיש "נכסי", לאו דוקא דאמר "נכסי" בלחוד, אלא א"נכסים אלו" דאמרי רב ושמואל קיימי, דב"נכסים אלו" דינו כ"נכסי" וכמו שנפרש לפנינו. דאם איתא דר' יוחנן וריש לקיש דוקא ב"נכסי" קא אמרי, אם כן מה אשמעינן תנא דמתניתין? רישא ודאי לא צריכא לאשמעינן, דלפני שביעית חייל נדרא לגמרי. וכי תימא משום סיפא נקט לה, לאשמעינן דכיון דמעיקרא אמר "נכסי", כשהגיע שביעית הותר מקצתו של נדר זה, דהיינו לענין אכילה? הא נמי לא צריכא לאשמעינן, דפשיטא, דבלשון "נכסי" לא משמע אלא בעוד שהיו ברשותו. דגדולה מזו שנינו בפירקא דלקמן ([[נדרים מו א|דף מו.]]) ומייתינן לה בסמוך בשמעתין: האומר לחבירו: קונם לביתך שאני נכנס, שדך שאני לוקח, מת או שמכרו לאחר, מותר. וכיון דאפילו גבי נודר, דליכא לספוקי דמצי אוסר אנפשיה נכסי חבירו אפילו לאחר שיצאו מרשותו, אמרינן דכי אמר "ביתך" לא משמע אלא בעוד שהוא שלו, כל שכן לגבי מדיר, דאיכא לספוקי אי מצי אסיר לבתר שיצאו מרשותו, דפשיטא מילתא דבלשון "נכסי" אינו אוסר אלא בעודן ברשותו. דודאי כי אמר נודר: "ביתך" או "נכסיך", וכי אמר מדיר: "ביתי" או "נכסי", לשונות שוין הן. הלכך אם איתא דר' יוחנן וריש לקיש דוקא ב"נכסי" אמרי דאין אדם אוסר, תנא דמתניתין לא אשמועינן מידי לא ברישא ולא בסיפא.
▲''' גמ'''' ואף על גב שהגיע שביעית. דקסברי רב ושמואל דאע"ג דכולהו פירי דהפקרא אינון אפילו הכי כיון שבשעה שהדירו היו שלו חייל איסורא אפי' בשביעית שיצאו מרשותו ומתני' תרי דיני קתני רישא אשמעינן דכיון שהדירו לפני שביעית חייל נדריה אפילו כי מטא שביעית וסיפא אשמעינן דאם בשביעית נדר נהי דלא חייל נדריה לגבי פירי דהפקרא נינהו לגבי ארעא מיהא חייל וכדמפרש בגמרא טעמא לקמן:
וכי תימא: כולה לאשמועינן דינא דשביעית אינו יורד לתוך שדהו נקט לה, דלא תימא דארעא נמי רחמנא אפקריה, וקא משמע לן דליתא משום טעמא דאמר לקמן? לא מצית אמרת הכין; דלמאי שנויה בנדרים? אי האי דינא בעי למתני, לעולא דאמר לקמן: בעומדין אילנות על הגבולין, הוה ליה למתנייה גבי דיני ממונות, אי נמי בשביעית. ואפילו לרבי שמעון בן אליקים, דאמר: גזרה שמא ישהה בעמידה, לא ניחא דכולה תני לה משום האי דינא; דליתני שביעית גרידא. אלא ודאי ר' יוחנן וריש לקיש, אפילו בנכסים אלו סבירא להו דאין אדם אוסר, ואתיא להו השתא מתניתין שפיר, דתנא רישא משום סיפא, לאשמועינן דאפילו הדירו בלשון "נכסים אלו", אין נדרו חל לאחר שיצאו מרשותו. דלא תימא דכי היכי דאמר גבי נודר דכי אמר "לבית זה שאני נכנס", מת או מכרו לאחר אסור, דמתסר עליה אפילו לאחר שיצא מרשותו, הכי נמי כי הדירו חבירו ואמר לו: נכסים אלו, דליחול איסורא אפילו לאחר שיצאו נכסים מרשות מדיר; דליתא, דהני מילי בנודר עצמו, דמצי אסר אנפשיה נכסי חבירו אפילו לאחר שיצאו מרשותו, הוו להו נכסי חבירו. אבל מדיר לא, דלאחר שיצאו מרשותו הוו להו נכסי חבירו, ואין אדם אוסר נכסי חבירו על חבירו, ואתיא מתניתין שפיר.
ומקשינן, דאי איתא דר' יוחנן וריש לקיש סברי דאין אדם אוסר, הוה להו לאיפלוגי בהדיא אפילו היכא דאמר "נכסים אלו". ועוד, תנן דהיכא דאמר בהדיא, אדם אוסר:
'''
'''
</div>
שורה 75 ⟵ 91:
''' ובשביעית''' יורד ואוכל. דהפקר הוא וקשה דלעיל (דף לג.) מיבעיא ליה אם מפסק ומיזיל בארעא אי הוי הנאה המביאה לידי מאכל וי"ל דבשביעית אף השדה הפקר לצורך אכילה דהכי מסיק בגמ' ולאידך נמי דמשני שמא ישהה בעמידה הכא לא שייך במודר מאכל דאי שהה אין בכך כלום:
''' רב''' ושמואל
''' מת''' יירשנו. דכשיש כח ברשותו אוסרה ותו לא:
| |||