ביאור:משנה ערובין פרק ו: הבדלים בין גרסאות בדף

[גרסה לא בדוקה][גרסה לא בדוקה]
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 36:
{{הע-שמאל|אחד מאנשי החצר נזכר באיחור שלא השתתף בעירוב. כיוון שאסור לו להוציא לחצר, הרי שהרשה לשאר בני החצר להשתמש '''בכולה''' בשבת, גם בחלקו בה. אבל על זכותו לטלטל בביתו שלו לא ויתר, ולכן אסור לטלטל מביתו, שנשאר רשות היחיד, לחצר שהיא משותפת לכולם חוץ ממנו, והאיסור חל על כולם.
 
השוו למסורת בשם ר' אליעזר [[ביאור:משנה ערובין פרק ב#משנה ו|לעיל ב, ו.]] בעניין זה פסק ר' אליעזר כבית הלל - ראו משנה ד.
 
אם החליטו שאר אנשי החצר שהם מתירים לו להשתמש בה - הרי פקעה זכותם בחצר, ולכן חל איסור על העברת חפצים מבתיהם לחצר, שהפכה להיות כביתו של השוכח.
 
אם שנים מבין אנשי החצר שכחו, עדיין ניתן להרשות לבעלי הערוב להשתמש בחצר כדלעיל, אבל אין יכולים לוותר לשנים על השימוש בחצר, כי אין לשניהם אותה רשות.}}
 
במשנה ד שיטות ר' מאיר ור' יהודה הפוכות מדעותיהם [[ביאור:משנה ערובין פרק ד#משנה י|לעיל ד, י,]] אבל כמו שם ר' מאיר מחמיר ור' יהודה מיקל.}}
(ג) אנשי חצר ששכח אחד מהן ולא ערב -