ביאור:משנה ערובין פרק ו: הבדלים בין גרסאות בדף

[גרסה לא בדוקה][גרסה לא בדוקה]
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 1:
{{ביאור:תוכן למשנה ערובין|ו}}
==עירוב חצרות: גבולות הדין==
{{הע-שמאל|בפרק זה מוצג העיקרון של עירוב החצרות על ידי הצגת גבולותיו: מתי אין בו צורך, ומתי אינו אפשרי. התשובות לשאלות קשורות לזהות דיירי החצר ולמבנה שלה.}}
 
===חטיבה I: מי לא יכול לערב?===
{{הע-שמאל|השוו [[ביאור:משנה ערובין פרק ג#משנה ב|לעיל ג, ב,]] שמי שאינו מודה בערוב גם אינו יכול להישלח להניחו במקומו. שם הערנו על המנהג הצדוקי, של איסור מוחלט להוציא בשבת, וראו גם [[ביאור:משנה מסכת שבת|במבוא למסכת שבת]].
{{עוגן|משנה א}}<קטע התחלה=א/>
{{הע-שמאל|השוו [[ביאור:משנה ערובין פרק ג#משנה ב|לעיל ג, ב,]] שמי שאינו מודה בערוב גם אינו יכול להישלח להניחו במקומו. שם הערנו על המנהג הצדוקי, של איסור מוחלט להוציא בשבת, וראו גם [[ביאור:משנה מסכת שבת|במבוא למסכת שבת]].
 
המחלוקת במשנה היא על הנכרי, שאינו צד לויכוח של חז"ל עם הצדוקים על תקנת הערוב.
שורה 13 ⟵ 12:
 
במשנה ב מתברר שהצדוקי, שאינו מודה בעירוב, שהפגין שיש לו חלק במבוי - אוסר על שאר הדיירים לערב אותו. אמנם לפי ההלכה הצדוקית הוא אינו אמור להוציא כלים מביתו בשבת כלל, אבל היו צדוקים שעברו על הוראה זו, בשוגג או במזיד, למרות שלא קבלו את עקרון העירוב. לשאר הדיירים מותר לערב ולהשתמש במבוי כל עוד הצדוקי לא הוציא כלים לשם, ואפשר להניח שהצדוקי ויתר על חלקו, כי הרי לדעתו אין להשתמש במבוי בכלל בשבת, וראו משנה ד.}}
===חטיבה I: מי לא יכול לערב?===
{{עוגן|משנה א}}<קטע התחלה=א/>
(א) הדר עם הנכרי בחצר, או עם מי שאינו מודה בערוב
 
שורה 31 ⟵ 32:
 
{{עוגן|משנה ג}}<קטע התחלה=ג/>
{{הע-שמאל|אחד מאנשי החצר נזכר באיחור שלא השתתף בעירוב. כיוון שאסור לו להוציא לחצר, הרי שהרשה לשאר בני החצר להשתמש '''בכולה''' בשבת, גם בחלקו בה. אבל על זכותו לטלטל בביתו שלו לא ויתר, ולכן אסור לטלטל מביתו, שנשאר רשות היחיד, לחצר שהיא משותפת לכולם חוץ ממנו, והאיסור חל על כולם.
 
השוו למסורת בשם ר' אליעזר [[ביאור:משנה ערובין פרק ב#משנה ו|לעיל ב, ו.]]
 
אם החליטו שאר אנשי החצר שהם מתירים לו להשתמש בה - הרי פקעה זכותם בחצר, ולכן חל איסור על העברת חפצים מבתיהם לחצר, שהפכה להיות כביתו של השוכח.
 
אם שנים מבין אנשי החצר שכחו, עדיין ניתן להרשות לבעלי הערוב להשתמש בחצר כדלעיל, אבל אין יכולים לוותר לשנים על השימוש בחצר, כי אין לשניהם אותה רשות.}}
(ג) אנשי חצר ששכח אחד מהן ולא ערב -
 
שורה 38 ⟵ 46:
 
היו שנים - אוסרין זה על זה,
{{הע-שמאל|אחד מאנשי החצר נזכר באיחור שלא השתתף בעירוב. כיוון שאסור לו להוציא לחצר, הרי שהרשה לשאר בני החצר להשתמש '''בכולה''' בשבת, גם בחלקו בה. אבל על זכותו לטלטל בביתו שלו לא ויתר, ולכן אסור לטלטל מביתו, שנשאר רשות היחיד, לחצר שהיא משותפת לכולם חוץ ממנו, והאיסור חל על כולם.
 
השוו למסורת בשם ר' אליעזר [[ביאור:משנה ערובין פרק ב#משנה ו|לעיל ב, ו.]]
 
אם החליטו שאר אנשי החצר שהם מתירים לו להשתמש בה - הרי פקעה זכותם בחצר, ולכן חל איסור על העברת חפצים מבתיהם לחצר, שהפכה להיות כביתו של השוכח.
 
אם שנים מבין אנשי החצר שכחו, עדיין ניתן להרשות לבעלי הערוב להשתמש בחצר כדלעיל, אבל אין יכולים לוותר לשנים על השימוש בחצר, כי אין לשניהם אותה רשות.}}
:שאחד נותן רשות - ונוטל רשות, שנים נותנים רשות - ואין נוטלין רשות:
<קטע סוף=ג/>