ביאור:משנה ערובין פרק ו: הבדלים בין גרסאות בדף

[גרסה לא בדוקה][גרסה לא בדוקה]
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 12:
הביטוי "אוסר עליו" דומה למה שנאמר על יין נסך, שהנכרי עלול לאסרו על ישראל (ראו [[ביאור:משנה עבודה זרה פרק ה|ע"ז ה,]] לדוגמא). כאן דווקא הנכרי, כיוון שאינו יודע מהו הערוב ואינו צד בויכוח, אינו אוסר לדעת ר' אליעזר בן יעקב.
 
במשנה ב מתברר שהצדוקי, שאינו מודה בעירוב, שהפגין שיש לו חלק במבוי - אוסר על שאר הדיירים לערב אותו, ולכן על שאר הדיירים לנצל את הזמן שעוד לא הפגין את חלקו. כל זמן שהצדוקי לא השתמש במבוי אפשר להניח (פיקטיבית) שויתר על חלקו, כי לדעתו אין להשתמש בחצר בכלל בשבת, וראו משנה ד.}}
(א) הדר עם הנכרי בחצר, או עם מי שאינו מודה בערוב
 
שורה 36:
 
נתנו לו רשותן - הוא מותר והן אסורין.
{{הע-שמאל|אחד מאנשי החצר נזכר באיחור שלא השתתף בעירוב. כיוון שאסור לו להוציא לחצר, והרשההרי שהרשה לשאר בני החצר להשתמש '''בכולה''' בשבת, גם בחלקו בה. אבל על זכותו לטלטל בביתו שלו לא ויתר, ולכן אסור לטלטל מביתו, שנשאר רשות היחיד, לחצר שהיא משותפת לכולם חוץ ממנו, והאיסור חל על כולם.
 
השוו למסורת בשם ר' אליעזר [[ביאור:משנה ערובין פרק ב#משנה ו|לעיל ב, ו.]]