ביאור:משנה ערובין פרק ו: הבדלים בין גרסאות בדף

{{הע-שמאל|בפרק זה מוצג העיקרון של עירוב החצרות על ידי הצגת גבולותיו: מתי אין בו צורך, ומתי אינו אפשרי. התשובות לשאלות קשורות לזהות דיירי החצר ולמבנה שלה.}}

===חטיבה I: מי לא יכול לערב?===

{{הע-שמאל|השוו [[ביאור:משנה ערובין פרק ג#משנה ב|לעיל ג, ב,]] שמי שאינו מודה בערוב גם אינו יכול להישלח להניחו במקומו. שם הערנו על המנהג הצדוקי, של איסור מוחלט להוציא בשבת, וראו גם [[ביאור:משנה מסכת שבת|במבוא למסכת שבת]].

 

 

הביטוי "אוסר עליו" דומה למה שנאמר על יין נסך, שהנכרי עלול לאסרו על ישראל (ראו [[ביאור:משנה עבודה זרה פרק ה|ע"ז ה,]] לדוגמא). כאן דווקא הנכרי, כיוון שאינו יודע מהו הערוב ואינו צד בויכוח, אינו אוסר לדעת ר' אליעזר בן יעקב.}}

 

:הרי זה אוסר עליו (דברי רבי מאיר).

<קטע סוף=א/>

 

 

:ואמר לנו אבא: מהרו והוציאו את הכלים למבוי, עד שלא יוציא ויאסור עליכם.

:רבי יהודה אומר בלשון אחר: מהרו ועשו צרכיכם במבוי, עד שלא יוציא ויאסור עליכם:

<קטע סוף=ב/>

{{הע-שמאל|אחד מאנשי החצר נזכר באיחור שלא השתתף בעירוב, והרשה לשאר בני החצר להשתמש '''בכולה''' בשבת, גם בחלקו בה. אבל על זכותו לטלטל בביתו שלו לא ויתר, ולכן אסור לטלטל מביתו, שנשאר רשות היחיד, לחצר שהיא משותפת לכולם חוץ ממנו, והאיסור חל על כולם.

 

 

אם שנים מבין אנשי החצר שכחו, עדיין ניתן להרשות לבעלי הערוב להשתמש בחצר כדלעיל, אבל אין יכולים לוותר לשנים על השימוש בחצר, כי אין לשניהם אותה רשות.}}

 

:ביתו אסור מלהכניס ומלהוציא לו ולהם, ושלהם מותרין לו ולהם.

<קטע סוף=ג/>

 

 

מי {{ב|שנתן רשותו - והוציא| לחצר למרות שויתר עליה}}, בין בשוגג בין במזיד - הרי זה אוסר, דברי רבי מאיר.

<קטע סוף=ד/>

===חטיבה II: מי לא צריך לערב?===

{{הע-שמאל|השוו לעיל [[ביאור:משנה ערובין פרק ג|פרק ג משנה א]], שחלק מהערוב הוא שיתוף במזון, [[ביאור:משנה ערובין פרק ז#משנה י|ולקמן ז, י]] לגבי סוג המזון. המשנה עוסקת בשכנים שהיו ממילא שותפים במזון, האם צריכים גם לערב.}}

 

:לזה ביין ולזה בשמן - צריכים לערב.

<קטע סוף=ה/>

 

{{הע-שמאל|השוו [[ביאור:משנה פסחים פרק ז#משנה יג|פסחים ז, יג]], לגבי האפשרות שחבורות שונות נמצאות באותו מקום. לדעת בית הלל, אין בעיה שישתתפו כולם באותו עירוב (בתנאי שהעירוב אינו בבשר הפסח), אלא אם לא היו באותו המקום.}}

 

:בית שמאי אומרים: ערוב לכל חבורה וחבורה.

<קטע סוף=ו/>

 

{{הע-שמאל|מה דינם של הכוהנים שאוכלים על שולחן הקב"ה?

 

ומה דינם של כל ישראל שאוכלים משולחנו?}}

 

:צריכין ערוב לכל אחד ואחד.

<קטע סוף=ז/>

===חטיבה III: באילו חצרות צריך לערב?===

{{הע-שמאל|המספר חמש אינו דווקא, והשוו משנה ו לעיל.}}

 

:ערבו בחצרות ולא נשתתפו במבוי - מותרין בחצרות ואסורין במבוי.

<קטע סוף=ח/>

 

 

:ערבה הפנימית ולא ערבה החיצונה - הפנימית מותרת והחיצונה אסורה.

:וחכמים אומרים: אין דריסת הרגל אוסרתה:

<קטע סוף=ט/>

{{הע-שמאל|אם הסכימו בני שתי החצרות על עירוב משותף, הרי אין הבדל מי גר היכן, וכל אחד אוסר על כל האחרים כפי ששנינו במשנה ג לעיל.