התורה והמצוה ויקרא ז ט-י: הבדלים בין גרסאות בדף
| [גרסה לא בדוקה] | [גרסה לא בדוקה] |
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←סימן צג: טיוטה |
|||
שורה 45:
{{דה מפרש|וכל מנחה אשר תאפה בתנור וכל נעשה וכולי}} הנה יקשה
* ( א ) למה הוצרך לפרש כל זה? דאם ללמד שלא נטעה שהמנחה שייך רק לכהן המקריב הלא כבר אמר "והנותרת מן המנחה לאהרן ולבניו" ודריש בספרא (<small>[[ספרא (מלבי"ם) פרשת ויקרא נדבה פרק יא|ויקרא מכלתא דנדבה פרק יא]]</small>) ''לבניו במחלוקת''. ואם שלא נטעה שתתחלק בין כל בני אהרן וכמו שלמד זה במשנה ב' -- הלא זה נדע מכל שכן מחטאת ואשם דכתיב בהו "הכהן המחטא אותה יאכלנה" (שפירושו ''יחלקנה''
* ( ב ) למה חשב כל המנחות בפרטות? היה לו לומר "וכל המנחות לכהן המקריב לכל בני אהרן תהיה" ונדע שכולם יתחלקו בין הבית אב
* ( ג ) למה חלקם לשני ענינים? היה לו לומר "וכל מנחה אשר תאפה...וכל מנחה בלולה בשמן וחרבה לכהן המקריב לכל בני אהרן תהיה". וכבר עמד בזה בקרבן אהרן במשנה הקודמת ונדחק.
והשיבו חז"ל בספרא (<small>מובא
* ( א ) שאם לא יכתב כלל במנחות ונלמדה מזבחים
* ( ב ) שאם יכתב רק דרך כלל "וכל המנחות לבני אהרן" -- מדחשבם בפני עצמם ולא למדם מחטאת ואשם,
: אבל על ידי שכתוב במנחה שני דברים -- "כל מנחה אשר תאפה בתנור וכל נעשה במרחשת" -- מבואר שאם נאמר שהעופות יחלקו כנגד מנחה יותר היה לומר "וכל מנחה וכל קרבן עוף" - שהיה רבותא שאף העופות הם מתחלקים עם המנחות
* ( ג ) שאם יכתב רק שני אלה נדע שאין חולקין מנחות נגד עופות ועדיין נאמר שחולקין עופות נגד זבחים ששניהם מיני דמים. לכן הוסיף "ועל מחבת".
: והנה * ( ד ) ואם לא יכתב רק שלשה אלה ולא יחלקם לשני ענינים כמ"ש בקושיא השלישי -- עדיין נאמר שחולקים מנחות כנגד מנחות שכולם מין אחד. לכן הוסיף "וכל מנחה בלולה בשמן".
* ( ה ) עדיין יש לומר שחולקין מנחה כנגד מנחה מאותו המין כגון מחבת כנגד מחבת. לכן הוסיף "וחרבה" שבחרבה יש שני מינים: מנחת
▲* ( ד ) ואם לא יכתב רק שלשה אלה ולא יחלקם לשני ענינים כמ"ש בקושיא השלישי -- עדיין נאמר שחולקים מנחות כנגד מנחות שכולם מין אחד. לכן הוסיף "וכל מנחה בלולה בשמן" וחלק כתוב זה מן הכתוב הקודם במ"ש בראשון "לכהן המקריב..תהיה" ובשני "לכל בני אהרן". מזה ידעינן שיש הבדל גם בין המנחות עצמם שלא יחלקו בלולה נכד אפויה דהא פרט כל אחד בפני עצמו. שתחלה תהינה האפיות לכהן המקריב (ר"ל לבית אב), ואחר כך תהיה המנחה הבלולה לכל בני אהרן המקריבים ולא יתחלקו בפ"א. והוא הדין שכל המנחות לא יתחלקו כנגד מנחות. (וזה כוונת '''[משנה ו']''').
▲* ( ה ) עדיין יש לומר שחולקין מנחה כנגד מנחה מאותו המין כגון מחבת כנגד מחבת. לכן הוסיף "וחרבה" שבחרבה יש שני מינים: מנחת חוטה שהיא של חטין ומנחת סוטה שהיא של שעורים ובודאי אין חולקין זו כנגד זו שהם משונים זו מזו יותר ממנחת מחבת ומרחשת. וידעינן כמו שבמ"ש "וחרבה" אין חולקין חרבה כנגד חרבה כן במ"ש "וכל מנחת מרחשת ועל מחבת וכולי" אין חולקים מרחשת כנגד מרחשת. (וזה כוונת '''[משנה ז']''')
* ( ו ) עוד אומר '''[במשנה ח']''' ''יכול לא יחלקו בקדשי קדשים אבל יחלקו בקדשים קלים? תלמוד לומר "איש כאחיו"'' -- כן גרס הקרבן אהרן. ובגמרא גרס ''"תלמוד לומר "איש כאחיו" וסמיך ליה "אם על תודה"''. וכבר כתבו התוספות שם שלא מן הסמוכים דריש, דר' יהודה לא דריש סמוכים, ונדחקו.
: ופירושו פשוט. שרצונו לומר בל תטעה שרק בקדשי קדשים שאין לו זכיה בגויה אין חולקים אבל בקדשים קלים דאית ליה זכיה בגויה חולקים -- אבל הלא אמר "אם על תודה וכולי", רצונו לומר דשם נזכר שני מיני מנחות, חלות ורקיקים שהם מאפה תנור וסולת מורבכת שהם על מחבת
: ולגירסת הקרבן אהרן ''"תלמוד לומר איש כאחיו"'' יש לפרשו על פי הכלל שבארתי באילת השחר (<small>כלל רנז</small>) שכל מקום ששם 'איש' בא על הכללות כמו אם אומר 'איש את אחיו' 'איש לרעהו' וכדומה - גם אשה בכלל. עיי"ש הטעם. ולפי זה
==סימן צד==
| |||