התורה והמצוה ויקרא ז ט-י: הבדלים בין גרסאות בדף
| [גרסה לא בדוקה] | [גרסה לא בדוקה] |
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←סימן צג: טיטה לא נגמר |
←סימן צג: טיוטה |
||
שורה 54:
* ( ב ) שאם יכתב רק דרך כלל "וכל המנחות לבני אהרן" מדחשבם בפני עצמם ולא למדם מחטאת ואשם בכ"ז זה רק מחטאת בהמה לא מחטאת העוף [שהכתובים שם אין מדברים מחטאת העוף כנ"ל (סימן ?)] ונוכל לחלק מנחה כנגד עוף כמו שמפרש בגמרא שם שכן קמו אחריהם בדלות.
: אבל על ידי שכתוב במנחה שני דברים -- "כל מנחה אשר תאפה בתנור וכל נעשה במרחשת" -- מבואר שאם נאמר שהעופות יחלקו כנגד מנחה יותר היה לומר "וכל מנחה וכל קרבן עוף" - שהיה רבותא שאף העופות הם מתחלקים עם המנחות . מה שאין כן במה שהוסיף מרחשת אין שום רבותא. ועל כרחך דלכן הוסיף זאת למען נראה שדייק דוקא מיני מנחות, לא עופות. וזהו שאמר '''[במשנה ד{{'}}''' כפי מה שגריס בגמרא] ''יכול לא יחלקו מנחות כנגד זבחים אבל יחלקו מנחות כנגד עופות? תלמוד לומר "וכל נעשה במרחשת"''.
* ( ג ) שאם יכתב רק שני אלה נדע שאין חולקין מנחות נגד עופות ועדיין נאמר שחולקין עופות נגד זבחים ששניהם מיני דמים. לכן הוסיף "ועל מחבת". והנה בה"א זו עדיין לא ידעינן שאין חולקים מנחות כנגד מנחות ואדרבה ממ"ש במרחשת ועל מחבת מורה שיכול לחלק מחבת כנגד מרחשת דהא כללן כאחד. אך למה ישמיענו זאת הלא כל שאין לימוד בהפך ממילא נדע שחולקים מנחה נגד מנחה. ועל כרחך שבא למעט -- ''רק'' מרחשת ומחבת נכללים בכלל אחד כי הם דומים זה לזה ברוב מעשיהם, לא עופות וזבחים שמחולקים הגם ששניהם מיני דמים.
: וזהו שאמר '''[במשנה ה']''' (לפי גירסת הגמרא) ''יכול לא יחלקו מנחות כנגד עופות אבל יחלקו עופות כנגד זבחים? תלמוד לומר "וכל מחבת לכל בני אהרן תהיה"''.
* ( ד ) ואם לא יכתב רק שלשה אלה ולא יחלקם לשני ענינים כמ"ש בקושיא השלישי -- עדיין נאמר שחולקים מנחות כנגד מנחות שכולם מין אחד. לכן הוסיף "וכל מנחה בלולה בשמן" וחלק כתוב זה מן הכתוב הקודם במ"ש בראשון "לכהן המקריב..תהיה" ובשני "לכל בני אהרן". מזה ידעינן שיש הבדל גם בין המנחות עצמם שלא יחלקו בלולה נכד אפויה דהא פרט כל אחד בפני עצמו. שתחלה תהינה האפיות לכהן המקריב (ר"ל לבית אב), ואחר כך תהיה המנחה הבלולה לכל בני אהרן המקריבים ולא יתחלקו בפ"א. והוא הדין שכל המנחות לא יתחלקו כנגד מנחות. (וזה כוונת '''[משנה ו']''').
* ( ה ) עדיין יש לומר שחולקין מנחה כנגד מנחה מאותו המין כגון מחבת כנגד מחבת. לכן הוסיף "וחרבה" שבחרבה יש שני מינים: מנחת חוטה שהיא של חטין ומנחת סוטה שהיא של שעורים ובודאי אין חולקין זו כנגד זו שהם משונים זו מזו יותר ממנחת מחבת ומרחשת. וידעינן כמו שבמ"ש "וחרבה" אין חולקין חרבה כנגד חרבה כן במ"ש "וכל מנחת מרחשת ועל מחבת וכולי" אין חולקים מרחשת כנגד מרחשת. (וזה כוונת '''[משנה ז']''')
* ( ו ) עוד אומר '''[במשנה ח']''' ''יכול לא יחלקו בקדשי קדשים אבל יחלקו בקדשים קלים? תלמוד לומר "איש כאחיו"'' -- כן גרס הקרבן אהרן. ובגמרא גרס ''"תלמוד לומר "איש כאחיו" וסמיך ליה "אם על תודה"''. וכבר כתבו התוספות שם שלא מן הסמוכים דריש, דר' יהודה לא דריש סמוכים, ונדחקו.
: ופירושו פשוט. שרצונו לומר בל תטעה שרק בקדשי קדשים שאין לו זכיה בגויה אין חולקים אבל בקדשים קלים דאית ליה זכיה בגויה חולקים -- אבל הלא אמר "אם על תודה וכולי", רצונו לומר דשם נזכר שני מיני מנחות, חלות ורקיקים שהם מאפה תנור וסולת מורבכת שהם על מחבת, וכל על חלות לחם חמץ. ואמר לכהן הזורק לו יהיה דהיינו לבית אב הזורקים. מבואר שגם בקדשים קלים משכחת מנחת מאפה תנור ומחבת הם בכלל מ"ש "וכל מנחת מאפה תנור וכל נעשה במרחשת" שכולל כולם. לכן תפס ''"וסמוך ליה אם על תודה"'' לציין שכבר תמצא ציור זה תכף בתודה. ומזה שדין אחד לכולם.
: ולגירסת הקרבן אהרן ''"תלמוד לומר איש כאחיו"'' יש לפרשו על פי הכלל שבארתי באילת השחר (כלל רנז) שכל מקום ששם 'איש' בא על הכללות כמו אם אומר 'איש את אחיו' 'איש לרעהו' וכדומה - גם אשה בכלל. עיי"ש הטעם. ולפי זה מ"ש שהייתי טועה שרק קדשי קדשים הוא מ"ש בני אהרן שהוא רק בקדשי קדשים שנאכלים לבני אהרן ולא לבנות אהרן. אבל ממ"ש "איש כאחיו" שכולל גם נשים כולל גם קדשים קלים הנאכלים גם לנשי הכהנים.
: אמנם ברמב"ם {{ממ רמב"ם|י|מעה"ק|יז}} כתב ''וכן אשה ואנדרוגנוס אין חולקים בקדשי המקדש שנאמר "איש כאחיו"''. והכסף משנה כתב ''אפשר דיליף לה מדכתיב "לכל בני אהרן" ולא לבנות אהרן.
==סימן צד==
| |||