פרקי דרבי אליעזר פרק יב: הבדלים בין גרסאות בדף

{{סרגל ניווט|פרקי דרבי אליעזר||פרק יא|פרק יב|פרק יג|}}

חבה יתירה חבב הקב"ה לאדם הראשון שבראו במקום טהור במקום בית המקדש והכניסו לאפדנו, שנאמר {{מצ|בראשית ב|טו|ויקח ה' אלהים את האדם ויניחהו בגן עדן|ק=פרקי דרבי אליעזר פרק יא}}, מאי זה מקום לקחו מבית המקדש והכניסו לפלטין שלו זה גן עדן, שנאמר {{צ|ויניחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה}}, ושמא תאמר כי יש מלאכה בגן עדן לפתח ולשדד את האדמה, ולא כל האלנות נצמחין מאליהן, או שמא תאמר יש מלאכה בגן עדן להשקות את הגן, והלא כבר נהר יוצא מעדן להשקות את הגן שנ' ונהר יוצא מעדן וכו', ומה הלשון הזה לעבדה ולשמרה, לא אמר לעבדה ולשמרה אלא לעסוק בדברי תורה ולשמור את כל מצותיה, שנ' לשמור את דרך עץ החיים, ואין עץ חיים אלא תורה, שנ' עץ עץ חיים היא למחזיקים בה, והיה אדם מטיל בגן עדן כאחד ממלאכי השרת, אמר הב"ה אני יחיד בעולמי, אף זה יחיד בעולמו, אני אין פריה ורביה לפני, אף זה אין פריה ורביה לפניו, הוא שבראנו, לא טוב היות האדם לבדו, ר' יהודה אומר אם זכה לא לנגדו כנגדו, ואם לא לנגדו, וכיון ששמעה הארץ הלשון הזה עוד רעדה ורעשה ואמרה לפני בוראה, רבון העולמים, אין לי כח לזון צאנו של אדם, אמר לה הב"ה אני ואתה נזון צאנו של אדם, וחצו בין שניהם, הלילה של הב"ה והיום לארץ, מה עשה הב"ה ברא שנת חיים ואדם שוכב וישן והוא מזונו ורפואתו וחיים לו ומנוח לו, שנ' ישנתי אז ינוח לי, והב"ה סומך עם הארץ ומשקה אותה והיא נותנת פירותיה מזון לכל הבריות, אבל מזונותיו של אדם הראשון בעצבון תאכלנה כל ימי חייך, חס הב"ה על אדם הראשון שלא להכאיבו והפיל עליו שינת תרדמה וישן לו ולקח עצם מצלעותיו ובשר מלבו ועשאה עזר והעמידה כנגדו, והקיצו משינתו וראה אותה שהיא עומדת כנגדו ואמר זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי, עד שהיה לבדו נקרא שמו אדם, ר' יהודה אומ' על שם אדמה שלוקח ממנה נקרא שמו אדם, ר' יהושע בן קרחא אומ' על שם בשר ודם נקרא שמו, ומשבנה לו עזר אש שמו והוא אש, מה עשה הקב"ה נתן שמו יו"ד ה"א יה, אמר אם הולכים בדרכי ושומרים מצותי הרי שמי נתון ביניהם ומציל אותם מכל צרה, ואם לאו אני נוטל את שמי מביניהם והם נעשים אש והאש אוכלת אש, שנ' כי אש היא עד אבדון תאכל ובכל תבואתי תשרש, עשר חופות עשה הב"ה לאדם הראשון בגן עדן וכלם של אבנים טובות ומרגליות ושל זהב, והלא לחתן אין עושין לו אלא חופה אחת, ולמלך עושין לו שלש חופות, ולחלוק כבוד לאדם הראשון עשה לו הב"ה עשר בגן עדן, שנ' בעדן גן אלהים הייתה כל אבן יקרה, הרי אלו עשר חופות, והיו המלאכים מתופפים בתופים ומרקדין בנקבים מלאכת הפוך ונקבין, כך ביום שנברא בו אדם הראשון שנ' ביום הבראך כוננו, אמ' הב"ה למלאכי השרת בואו ונגמול חסד לאדם הראשון ולעזרו שעל מדת גמילות חסדים העולם עומד, אמ' הב"ה חביבה גמילות חסדים מזבחים ועולות שישראל עתידין להקריב לפניו על גבי המזבח, שנ' כי חסד חפצתי ולא זבח, והיו מלאכי השרת מהלכין והולכין לפניו כמו רועים המשמרים את החופות, שנ' כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך, ואין דרך זו אלא דרך חתנים, והב"ה כחתן, מה דרכו של חתן לעמוד ולברך לכלה בתוך חופתה, כך הב"ה עמד ובירך לאדם ולעזרו שנ' ויברך אותם אלהים.