ביאור:משלי כה כא: הבדלים בין גרסאות בדף
| [גרסה לא בדוקה] | [גרסה לא בדוקה] |
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
עדכון מאתר הניווט בתנך |
עדכון מאתר הניווט בתנך |
||
שורה 3:
= נתינה שורפת את הגאוה =
{{צמ|אִם רָעֵב שֹׂנַאֲךָ - הַאֲכִלֵהוּ לָחֶם, וְאִם צָמֵא - הַשְׁקֵהוּ מָיִם|משלי כה כא}}
'''אם'''
{{צמ|כִּי גֶחָלִים אַתָּה חֹתֶה עַל רֹאשׁוֹ, וה' יְשַׁלֶּם לָךְ|משלי כה כב}} ▼
- '''כי''' כשאתה מציל את חייו אתה כאילו '''חותה''' (שופך) '''גחלים על ראשו''', שורף את הגאוה שלו המונעת ממנו '''להשלים''' איתך; ובנוסף, גם '''ה' ישלם לך''' שכר טוב על כך שקיימת את המצוה להציל חיים.
==עצות==
▲{{צמ|כִּי גֶחָלִים אַתָּה חֹתֶה עַל רֹאשׁוֹ, וה' יְשַׁלֶּם לָךְ|משלי כה כב}}
הפסוק מתאים במיוחד לפוליטיקאים. כשפוליטיקאים מגיעים למשרד האוצר או לוועדת הכספים, יש להם אפשרות להתנקם בשונאיהם הפוליטיים ע"י קיצוץ בתקציביהם. הפסוק קורא לפוליטיקאים שלא לעשות כך - '''אם שונאך''' הפוליטי '''רעב''', תן לו מספיק תקציבים כך שיהיה לו '''לחם לאכול'''; כך תראה למצביעיו שהם לא צריכים אותו - אתה יכול לדאוג להם יפה מאד גם בלעדיו; כך '''אתה חותה גחלים על ראשו''' ושורף את סיכוייו להצליח בבחירות הבאות.
'''כי גחלים אתה חותה על ראשו''' - הראש הוא משל לגאווה. כשאתה דואג לחייו, הוא מרגיש תלוי בך, הוא חייב "להוריד את הראש" לעומתך ולא יוכל להתגאות עליך: " {{צפ|תוכן=שנכווה ראשו, ולא יוכל להקים ראשו נגדך מחמת זה}} " {{קטן|קטן= (הגאון מווילנה)|}} .▼
<div class="advanced">▼
השונא פגע בך בגלל מידת הגאוה שלו, ולכן יש להפנות את רגש הנקמה, לא כלפי גופו של השונא אלא כלפי הגאוה שלו - לשרוף לו את הגאוה.▼
==הקבלות==
===עזרה לשונאים בתורה===▼
▲<div class="advanced">
::* [[שמות כג ד]]: " {{צ|כִּי תִפְגַּע שׁוֹר '''אֹיִבְךָ''' אֹו חֲמֹרוֹ תֹּעֶה -}} {{צ|הָשֵׁב תְּשִׁיבֶנּוּ
::* {{צמ|כִּי תִרְאֶה חֲמוֹר '''שֹׂנַאֲךָ''' רֹבֵץ תַּחַת מַשָּׂאוֹ - וְחָדַלְתָּ מֵעֲזֹב
הפסוק שלנו מוסיף, שיש לעזור גם לשונאים עצמם, כאשר הם סובלים בגופם.
'''ההשלמה''' היא גם תוצאה טבעית של שריפת הגאוה: אחת הסיבות העיקריות שבגללה אנשים לא משלימים היא הגאוה - אף אחד לא רוצה להיות זה שמבקש סליחה ראשון. ולכן, כשאתה שורף את הגאוה של יריבך, אתה מגדיל את הסיכוי שישלים עמך.▼
הרעיון אמנם לא נזכר בפירוש בתורה, אבל הוא נרמז בסמיכות הפסוקים ב [[ויקרא יט טז]]: " {{צ|לֹא תַעֲמֹד עַל דַּם רֵעֶךָ...}} {{צ|לֹא תִקֹּם וְלֹא תִטֹּר אֶת בְּנֵי עַמֶּךָ, וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ, '''אֲנִי ה''''}} " ( [[ביאור:איך להתייחס לאנשים שעשו לנו רע|פירוט]] ): מייד לאחר המצוה להציל חיים, נאמר שאסור לנקום, כי מצוות הצלת חיים חלה גם על אנשים השונאים אותנו.
▲===עזרה לשונאים בתורה===
▲בתורה ישנן כמה מצוות המחייבות אותנו לעזור לבהמות ולרכוש של אנשים ששונאים אותנו:
המצווה בתורה מסתיימת בקביעה '''אני ה'''', והפסוק שלנו מפרש, '''וה' ישלם לך''': {{צפ|תוכן='''אני ה'''' - נאמן לשלם שכר ונאמן להיפרע}} {{קטן|קטן= (רש"י על ויקרא יט טז)|}} . כשאתה מציל את חייו של השונא, אתה מראה שמצוות ה' חשובה לך יותר מהרגשות האישיים שלך, ולכן ה' '''ישלם''' לך שכר טוב, וגם יגרום לאויב ''' להשלים''' איתך.
▲::* [[שמות כג ד]]: " {{צ|כִּי תִפְגַּע שׁוֹר '''אֹיִבְךָ''' אֹו חֲמֹרוֹ תֹּעֶה -}} {{צ|הָשֵׁב תְּשִׁיבֶנּוּ לוֹֹֹֹֹ}} "
▲::* {{צמ|כִּי תִרְאֶה חֲמוֹר '''שֹׂנַאֲךָ''' רֹבֵץ תַּחַת מַשָּׂאוֹ - וְחָדַלְתָּ מֵעֲזֹב לוֹֹֹֹֹ, עָזֹב תַּעֲזֹב עִמּוֹ|שמות כג ה}}
===האכלת האויבים בתנ"ך===
אלישע הנביא הורה למלך ישראל לקיים מצוה זו בחיילי מלך ארם, לאחר שה' היכה אותם בסנוורים, {{צמ|וַיֹּאמֶר 'לֹא תַכֶּה! הַאֲשֶׁר שָׁבִיתָ בְּחַרְבְּךָ וּבְקַשְׁתְּךָ אַתָּה מַכֶּה?! שִׂים לֶחֶם וָמַיִם לִפְנֵיהֶם, וְיֹאכְלוּ וְיִשְׁתּוּ וְיֵלְכוּ אֶל אֲדֹנֵיהֶם!'|מלכים ב ו כב}}. לאחר מכן, כמו שכתוב בספר משלי, הארמים הורידו את ראשם והשלימו עם בני ישראל, לפחות לזמן קצר, {{צמ|וַיִּכְרֶה לָהֶם כֵּרָה גְדוֹלָה, וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ, וַיְשַׁלְּחֵם, וַיֵּלְכוּ אֶל אֲדֹנֵיהֶם; וְלֹא יָסְפוּ עוֹד גְּדוּדֵי אֲרָם לָבוֹא בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל|מלכים ב ו כג}}.
גם אסתר קיימה את הפסוק, בכך שהזמינה את המן למשתה:
===כי גחלים אתה חותה על ראשו===
1 פירשנו '''גחלים''' כמשל להשפלה השורפת את הגאוה וגורמת לשונא להשלים עמך.▼
▲2. ויש שפירשו '''גחלים''' כמשל להשפלה הגורמת צער גדול לשונא: " {{צפ|תוכן=כי ייבוש מאד על אשר תגמול לו טובה על הרעה. ועם כי תיחשב זה לנקמה, מכל מקום '''ישלם לך ה'''' שכר צדקה}} " {{קטן|קטן= (מצודת דוד)|}} , " {{צפ|תוכן=מייעץ את מי שרוצה לנקום נקמה גדולה בשונאו, לא בזאת ינקום שימנע מאיתו לחם ומים, רק בהיפך, שיעשה עמו כל טוב}} " {{קטן|קטן= (מלבי"ם)|}} .
::*אולם, אם האדם פועל מתוך מניע של נקמה וגרימת צער לשונא, לא ברור מדוע ה' משלם לו שכר צדקה, והרי הוא עבר עבירה?
::::*אולי הפסוק מיועד לאנשים שאינם מסוגלים לקיים את המצוה {{צ|לא תקום ולא תטור}} בשלמות, כי יצר הרע שלהם מסית אותם לנקום, והחכם אומר להם "אם אתם חייבים לנקום, לפחות תנקמו על-ידי עזרה ונתינה".
::*אולם, אילו הכוונה היתה לאהבה בוערת, היה החכם ממליץ להאכיל את השונא במעדנים ומטעמים, כדי שהאהבה תהיה לוהטת יותר. ההמלצות "האכילהו '''לחם''' " ו"השקהו '''מים''' " מציינות עזרה מינימלית, שכל מטרתה לשמור על השונא בחיים, כדי לקיים {{צ|לא תעמוד על דם רעך}}.
▲'''כי גחלים אתה חותה על ראשו''' - הראש הוא משל לגאווה. כשאתה דואג לחייו, הוא מרגיש תלוי בך, הוא חייב "להוריד את הראש" לעומתך ולא יוכל להתגאות עליך:
▲השונא פגע בך בגלל מידת הגאוה שלו, ולכן יש להפנות את רגש הנקמה, לא כלפי גופו של השונא אלא כלפי הגאוה שלו - לשרוף לו את הגאוה.
▲'''ההשלמה''' היא גם תוצאה טבעית של שריפת הגאוה: אחת הסיבות העיקריות שבגללה אנשים לא משלימים היא הגאוה - אף אחד לא רוצה להיות זה שמבקש סליחה ראשון. ולכן, כשאתה שורף את הגאוה של יריבך, אתה מגדיל את הסיכוי שישלים עמך.
===משל ונמשל===
יש שפירשו את הפסוק כולו כמשל על יצר הרע:
===תגובה / רמי ניר, 18.8.08===
| |||