ביאור:בראשית יז יז: הבדלים בין גרסאות בדף

[גרסה בדוקה][גרסה לא בדוקה]
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 5:
אברהם שמע "וּבֵרַכְתִּי אֹתָהּ, וְגַם נָתַתִּי מִמֶּנָּה לְךָ בֵּן" ([[בראשית יז טז]]) והוא צחק בליבו - "הַלְּבֶן מֵאָה שָׁנָה יִוָּלֵד, וְאִם שָׂרָה, הֲבַת תִּשְׁעִים שָׁנָה תֵּלֵד"
 
אברהם שמע אבל מיד דאג לבנו ישמעאל "לוּ יִשְׁמָעֵאל, יִחְיֶה לְפָנֶיךָ" ([[בראשית יז יח]]) כאילו שאלוהים עומד להרוג את ישמעאל. לא ברור למה אברהם חשב שזו דרך אלוהים. משאלתו של אברהם אנו רואים שאחרי שהוא צחק, הוא חשב זמן קצר והאמין ששרה תלד לו בן. <br> אולם גם קיימת אפשרות שונה לקרוא את הפסוק - כאילו שאברהם חושב שבן משרה הוא דבר מצחיק ובלתי אפשרי, והוא מבקש מאדוני שישמעאל ישמש כבנו, יורשו.
אולם כאשר אלוהים פוקד על אברהם להרוג "אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ אֲשֶׁר אָהַבְתָּ, אֶת יִצְחָק" ([[בראשית כב ב]]) אברהם לא מתנגד ולא שואל איך תתקים הברכה "וּבֵרַכְתִּיהָ וְהָיְתָה לְגוֹיִם, מַלְכֵי עַמִּים מִמֶּנָּה יִהְיוּ" ([[בראשית יז טז]]). כמובן שחייבים לראות שהברכה היתה לשרה ולא ליצחק, כלומר אפילו אם יצחק יעלה לקורבן, ברכת אלוהים תבוא מבן אחר של שרה. מכל זה הבין אברהם שאלוהים מעמיד בנסיון את יצחק ולא אותו.
 
אלוהים לא מגיב מיד לדברי אברהם בעניין ישמעאל, אבל בעקיפין עונה לו, לאברהם, שצחק בליבו, "אֲבָל שָׂרָה אִשְׁתְּךָ יֹלֶדֶת לְךָ בֵּן" ([[בראשית יז יט]]), הנה אני נותן לך בן משרה ואתה לא מאמין ושואל על ישמעאל כאילו שאתה לא צריך בן משרה. אלוהים חוזר על דבריו, והמילה "'''אֲבָל'''" מראה שהוא שמע את מחשבותיו של אברהם ומתעקש לשכנע אותו ששרה תלד לו בן. המילה "אֲבָל", ותוכן מחשבותיו של אברהם מראים שאברהם לא צחק משמחה או תודה, אלא מהשתוממות וחוסר אמונה. לכן אלוהים קובע את שמו של הבן - "וְקָרָאתָ אֶת שְׁמוֹ, יִצְחָק" ([[בראשית יז יט]]). כאילו שהילד כבר עובדה קיימת.
 
רק אז מרגיע אדוני את אברהם ואומר "וּלְיִשְׁמָעֵאל, שְׁמַעְתִּיךָ, הִנֵּה בֵּרַכְתִּי אֹתוֹ וְהִפְרֵיתִי אֹתוֹ וְהִרְבֵּיתִי אֹתוֹ, בִּמְאֹד מְאֹד" ([[בראשית יז כ]]). כלומר אדוני הבין שאברהם דואג לישמעאל ורוצה שברכת אלוהים תהיה גם עליו.
יצחק היה הסמל לגדולתו של אלוהים, רק אלוהים יכול לעשות כך - שאישה בת תשעים תלד. כשם שיצחק לא האמין שתבוא ישועה כשהוא היה עקוד על המזבח ([[בראשית כב י]]), וכשם שמשה היה צריך לראות שמטהו נהפך לנחש וידו נעשתה מצורעת ([[שמות ד ו]]).
אולםמכאן כאשראנו גם לומדים שכאשר אלוהים פוקד על אברהם להרוגלהקריב "אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ אֲשֶׁר אָהַבְתָּ, אֶת יִצְחָק" ([[בראשית כב ב]]) אברהם לא מתנגד ולא שואל איך תתקים הברכה "וּבֵרַכְתִּיהָ וְהָיְתָה לְגוֹיִם, מַלְכֵי עַמִּים מִמֶּנָּה יִהְיוּ" ([[בראשית יז טז]]). אברהם הבין שאלוהים מעמיד בנסיון את יצחק ולא אותו. כמובן שחייבים לראות שהברכה היתה לשרה ולא ליצחק, כלומר אפילו אם יצחק יעלה לקורבן, ברכת אלוהים תבוא מבן אחר של שרה. מכל זה הבין אברהם שאלוהים מעמיד בנסיון את יצחק ולא אותו.
 
יצחק היה הסמל לגדולתו של אלוהים, רק אלוהים יכול לעשות כך - שאישה בת תשעים תלד (היום, גם אנו כמעט יודעים איך לעשות את זה, בהפריה מלאכותית). כשם שיצחק לא האמין שתבוא ישועה כשהוא היה עקוד על המזבח ([[בראשית כב י]]) ואדוני הביא את האיל, וכשםכשם שמשה היה צריך לראות שמטהו נהפך לנחש וידו נעשתה מצורעת ([[שמות ד ו]]), והים והירדן נפתחו לפני בני ישראל.
 
== וַתִּצְחַק שָׂרָה ==