ביאור:משלי כד יח: הבדלים בין גרסאות בדף
[גרסה לא בדוקה] | [גרסה לא בדוקה] |
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
עדכון מאתר הניווט בתנך |
עדכון מאתר הניווט בתנך |
||
שורה 4:
[[משלי כד יז]]: " {{צ|בִּנְפֹל
כשיש מלחמה בעולם, גם אם אנחנו מנצחים בה ואויבינו מוכים, זה זמן של מידת הדין, העולם כולו עומד למשפט, ובכלל זה - גם אנחנו. במצב זה, ראוי להתנהג בצורה רצינית ומכובדת, המתאימה לאנשים העומדים למשפט; לא להתלוצץ ולא להרבות בשמחה. מי ששמח בנפילת האויב עלול דווקא לעזור לאויב:▼
'''אל''' תפגין '''שמחה''' בזמן '''שאויבך נופל''' ומתבייש; '''ואל תגיל''' (תתלהב) גם בתוך '''ליבך''' בזמן שאויבך '''נכשל''' וסובל -
▲[[משלי כד יז]]: " {{צ|בִּנְפֹל אוֹיְבְיךָ [אוֹיְבְךָ קרי] אַל תִּשְׂמָח,}} {{צ|וּבִכָּשְׁלוֹ אַל יָגֵל לִבֶּךָ; פֶּן יִרְאֶה ה' וְרַע בְּעֵינָיו, וְהֵשִׁיב מֵעָלָיו אַפּוֹ}} ".
- כי '''ה' יראה''' את הגיל שבליבך, ויהיה '''רע בעיניו''' שאתה מתלהב כשיש צער וסבל בעולם; ועוד, השמחה שלך תשפיל את האויב ותגדיל את צערו, ועלולה לגרום לכך שה' '''ישיב מעליו''' את '''אפו''' (כעסו) ויקל בעונשו.
הפסוקים מדברים על אדם שהוא אויב שלנו, שה' כועס עליו וגורם לו ליפול ולהיכשל.▼
==עצות==
▲כשיש מלחמה בעולם, גם אם אנחנו מנצחים בה ואויבינו מוכים, זה זמן של מידת הדין, העולם כולו עומד למשפט, ובכלל זה - גם אנחנו. במצב זה, ראוי להתנהג בצורה רצינית ומכובדת, המתאימה לאנשים העומדים למשפט; לא להתלוצץ ולא להרבות בשמחה. מי ששמח בנפילת האויב עלול דווקא לעזור לאויב:
''' בנפול אויבך''' = [[ביאור:ב- = אות-יחס שמציינת מקום, זמן, בחירה, שיתוף, סיבה, כלי, חומר, אופן, ומושא עקיף|האות ב מציינת זמן]] : בזמן שהאויב נמצא בתהליך של נפילה.
שורה 20 ⟵ 24:
'''והשיב מעליו אפו''' = כשה' יראה את השמחה החיצונית שאתה מפגין כלפי אויבך, שגורמת לו בושה ועלבון מעבר למה שה' התכוון כשייסר אותו, הוא '''ישיב מעליו''' את כעסו, ויקטין את עונשו.
מצאנו לפחות שני אנשים שהשתמשו ברעיון זה כ"סגולה" כדי להקטין את צרותיהם:
::*דוד המלך, כשברח מאבשלום ושמע את שמעי בן גרא מקלל אותו ושמח לאידו, אמר: [[שמואל ב טז יב]]:
::*האמורא רבא, כשהיה חולה:
ויש אומרים שהפסוק כולל איום גדול יותר - לא רק שה' יסיר את כעסו מהאויב, אלא הוא גם יעביר את כעסו אליך, כי השמחה שבלבך היא חטא חמור יותר מהחטא שנשאר בידו אחרי שכבר נענש וסבל:
==מתי בכל-זאת מותר לשמוח?==▼
מי שהולך בדרכי ה', אינו שמח '''בזמן''' שהאויב נמצא בנפילה, ואינו רוצה שהאויב ימשיך ליפול, אלא שהאויב יחזור בתשובה ויחיה; ראו: ▼
==הקבלות==
▲===מתי בכל-זאת מותר לשמוח?===
▲מי שהולך בדרכי ה', אינו שמח '''בזמן''' שהאויב נמצא בנפילה, ואינו רוצה שהאויב ימשיך ליפול, אלא שהאויב יחזור בתשובה ויחיה; ראו:
::* [[ביאור:כן ישיש ה' עליכם להאביד אתכם|ה' אינו שמח במפלתם של רשעים]] .
::* [[ביאור:רחמים = רגש של הזדהות עם הזולת והשתתפות בצערם|רחמים הם מדרכי ה' שיש ללכת בהם]] .
::* [[ביאור:החובה להזדהות עם הזולת|שמח לאיד - לא יינקה]] .
אולם, '''לאחר''' הנפילה, לאחר שהאויב כבר אבד, המלחמה נגמרה, והצדק יצא לאור - ניתן לשמוח, כאשר האויב הוא רשע; ראו:
::* [[ביאור:שמחת נצחון בתנ"ך ובהסטוריה|דוגמאות מהתנ"ך לשמחה לאחר אבדן רשעים]] .
::* [[ביאור:שמחת
::* [[ביאור:
▲::* [[ביאור:האם יש לשמוח כשאויבינו אובדים? - סיכום הדעות|לשמוח או לא - סיכום הדעות]] .
<div class="advanced">
==מדוע אסור לחקות את ה' במידת הכעס?==
▲הפסוקים מדברים על אדם שהוא אויב שלנו, שה' כועס עליו וגורם לו ליפול ולהיכשל.
אם ה' בעצמו כועס על האויב, ומשתמש כלפיו במידת האכזריות, שנאמר {{צ|והשיב מעליו '''אפו'''}} - מדוע שלא נלך בדרכי ה' ונשתמש באותן מידות, והרי יש מצוה "והלכת בדרכיו"?!
שורה 48 ⟵ 55:
1. כפי שכתבנו למעלה, כשה' כועס על האויב, מידת הדין שולטת בעולם. לא רק האויב עומד למשפט אלא העולם כולו, ובכלל זה גם אנחנו. כשאנחנו עומדים למשפט, עלינו להתנהג בצורה רצינית ומכובדת, ולא בשמחה והוללות.
2. הכעס של ה' על האויב הוא במעשה בלבד {{קטן|קטן= (ע"פ מלבי"ם, המילה
3. ה' מכשיל את איבינו מתוך כוונה טובה, לייסר אותו כדי שיחזור למוטב; הוא עצמו אינו שמח על כך שהוא "נאלץ" לייסר אותו (ראו [[ביאור:כן ישיש ה' עליכם להאביד אתכם|ה' לא שמח כשהוא מייסר את הרשעים]] ). וכשאנחנו שמחים על כך, כוונתנו היא רעה, שימשיך לחטוא ויהיה לו רע - בדיוק הפוך מכוונתו של ה'. ולכן, יש אומרים ש:
הפסוק שלנו נזכר בפרקי אבות בתור ה"מוטו" העיקרי של התנא שמואל הקטן {{קטן|קטן= ( [[:משנה אבות ד יט|אבות ד יט]] )|}} . וזו הסיבה, שדווקא שמואל הקטן הוא שתיקן את "ברכת המינים", התפילה נגד הרשעים:
4. ה' יודע לכעוס בדיוק במידה הנכונה, אבל לבני אדם יש נטיה לחרוג מן המידה, ולכן במידת הכעס אסור לנו לחקות את ה'.
5. השמחה ברע מקרבת אותנו לרע ומשחיתה את נפשנו:
6. שמחה בנפילת האויב מראה על גישה לא נכונה לחיים - כאילו כל הכוח להרע נמצא בידי האויב, וברגע שהאויב נופל - אנחנו בטוחים; גישה זו היא רעה בעיני ה'. על-פי התורה, האויב הוא רק שבט מוסר ביד ה'. השמח בנפילת האויב דומה לכלב שמקבל מכות ממקל, וכשהמקל נשבר, הוא שמח, ולא מבין שאם המקל נשבר יביא אדוניו מקל אחר כדי לייסר אותו, עד שיחזור למוטב.
שורה 67 ⟵ 74:
1. לענ"ד הפסוק מדבר על כל אויב, גם צדיק וגם רשע. רמז לכך ניתן למצוא מהקבלה בין פסוק יז לפסוק הקודם, פסוק טז: {{צ|כי שבע '''יפול''' צדיק וקם, ורשעים '''יכשלו''' ברעה}}. הצדיק נופל, והרשע נכשל. גם בפסוק שלנו נאמר {{צ|'''בנפול''' אויבך אל תשמח, '''ובכשלו''' אל יגל לבך}} - אל תשמח כשנופל אויב שהוא צדיק, ואל יגל לבך כשנכשל אויב שהוא רשע.
2. אך יש שפירשו, שהפסוק מתייחס דווקא לאויב רשע:
::*אולם, ייתכן שהפסוק מתייחס גם לאויב שהוא בדרך-כלל צדיק, וה' מייסרו באופן זמני, כמו דוד המלך וכמו האמורא רבא שנזכרו למעלה.
3. ויש שפירשו להיפך, שהכוונה דווקא לאויב צדיק, והביאו ראיה מהפסוקים הקודמים {{קטן|קטן= (פסוקים 15-16, המהווים, יחד עם הפסוקים שלנו, פרשיה אחת במסורה - ראו למשל בתנ"ך קורן או בתנ"ך ברויאר)|}} , הפונים אל רשע האורב לצדיק: {{צ|אל תארוב, רשע, לנוה צדיק...}}. לדבריהם, הפסוק שלנו הוא המשך הפניה אל הרשע, והוא אומר לרשע, שלא רק שלא יארוב לצדיק, אלא גם לא ישמח במפלתו {{קטן|קטן= (גדעון ארליך)|}} .
::*אולם, לפי זה היה ראוי לכתוב בפסוקנו "בנפול '''צדיק''' אל תשמח", כמו שכתוב בפסוק טו "אל תארוב רשע לנוה '''צדיק'''
::*בספר משלי לא תמיד יש קשר בין פסוקים סמוכים, גם אם הם נמצאים באותה פרשיה במסורה. לדוגמה, ראו פסוקים כג-כו, המדברים על תוכחה, לעומת פסוק כז, המדבר על סדר בניית הבית, ולפי הפשט אין כל קשר ביניהם, למרות שהם באותה פרשיה. כך גם פסוקים י-יב לעומת פסוקים יג-יד, ויש עוד מאות דוגמאות כאלו בספר משלי.
4. יש טוענים, על-פי אגדה בתלמוד בבלי, שהפסוק מתייחס רק לאויב שהוא מעם ישראל:
::*אולם, בפסוקנו וגם בפסוקים שלפניו ואחריו אין כל רמז להבחנה בין יהודים לגויים, הפסוק הוא כללי.
::*קיימת גירסה אחרת של אגדה זו ( [[מדרש רבה על אסתר ו יא]] ), שהיא זהה כמעט לגמרי לאגדה שבתלמוד הבבלי, פרט לכך שבגירסה זו לא הובא הפסוק "בנפול אויבך אל תשמח"; מכאן, שאמוראי ארץ ישראל (שהם הדוברים העיקריים במדרש רבה) סברו שפירוש זה אינו להלכה ואין ללמוד ממנו, ואכן כל פרשני הפשט על פסוקנו לא התייחסו לאגדה זו ולא הבחינו בין אויב יהודי לאויב גוי.
::*לדיון נוסף על אגדה זו, ראו [[ביאור:מרדכי בועט בהמן|מרדכי בועט בהמן]] .
שורה 88 ⟵ 95:
==בנפול, בכשלו==
1. פירשנו שהפסוק מתייחס רק לשמחה '''בזמן''' הנפילה והכישלון. פירוש זה מתאים לאגדת חז"ל {{קטן|קטן= (תלמוד בבלי, מגילה י:)|}} , שלפיה המלאכים רצו לומר שירה בזמן שהמצרים טבעו בים, אך ה' לא הרשה להם ואמר:
2. אך יש שהסיקו מכאן, שגם לאחר שנים רבות, הנפילה והכישלון של האויב עדיין אמורים להשאיר טעם מר בפינו, ולכן השמחה אינה שלמה:
::*אמנם, יש שפירשו, מתוך השוואה בין מקורות שונים, ש"מעשה ידיי" שנזכרו במדרשי חז"ל הם בני ישראל, שכמעט טבעו בים, ולא המצרים; ראו במאמר [http://cms.education.gov.il/EducationCMS/UNITS/tochniyot_limudim/MikraMmd/Templates/RegularText.aspx?NRMODE=Published&NRNODEGUID=%7B3FA08DE1-0240-4995-918C-8C77DBAF7DE8%7D&NRORIGINALURL=%2fEducationCMS%2fUnits%2fTochniyot_Limudim%2fMikraMmd%2fParashatShavua%2fKesherParashaHaftara%2fShabatotHaftara.htm#15 שביעי של פסח / הרב יהושע רוזנברג] , ובמאמר [http://www.cs.biu.ac.il/%7Eehrlich/HISTORY/maseyaday.doc מעשה ידי טובעים בים / גדעון ארליך] ; לפי זה, המדרש "מעשה ידיי טובעים בים ואתם אומרים שירה" אינו קשור כלל לפסוקנו.
<div class="future">
==אל תשמח, אל יגל לבך==
1. פירשנו, ש{{צ|אל תשמח}} מציין שמחה גלויה המתבטאת במעשים, ו{{צ|אל יגל לבך}} מציין שמחה פנימית; ודומה לזה פירש הגאון מווילנה על פסוק יח:
2. ויש שפירש, ש"אל תשמח" מציין שמחה על דבר חדש, ו"אל יגל לבך" מציין שמחה על דבר ידוע:
3. ויש שפירש להיפך, ש"אל תשמח" מציין שמחה על דבר קבוע, ו"אל יגל לבך" מציין שמחה על דבר חדש:
</div>
</div>
|