ביאור:משלי כד יח: הבדלים בין גרסאות בדף

[גרסה לא בדוקה][גרסה לא בדוקה]
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
עדכון מאתר הניווט בתנך
עדכון מאתר הניווט בתנך
שורה 4:
 
 
[[משלי כד יז]]: " {{צ|בִּנְפֹל אוֹיְבְיךָ אויביך[אוֹיְבְךָ קרי] אַל תִּשְׂמָח,}} {{צ|וּבִכָּשְׁלוֹ אַל יָגֵל לִבֶּךָ;   פֶּן יִרְאֶה ה' וְרַע בְּעֵינָיו, וְהֵשִׁיב מֵעָלָיו אַפּוֹ}} ".
כשיש מלחמה בעולם, גם אם אנחנו מנצחים בה ואויבינו מוכים, זה זמן של מידת הדין, העולם כולו עומד למשפט, ובכלל זה - גם אנחנו. במצב זה, ראוי להתנהג בצורה רצינית ומכובדת, המתאימה לאנשים העומדים למשפט; לא להתלוצץ ולא להרבות בשמחה. מי ששמח בנפילת האויב עלול דווקא לעזור לאויב:
 
'''אל''' תפגין '''שמחה''' בזמן '''שאויבך נופל''' ומתבייש;   '''ואל תגיל''' (תתלהב) גם בתוך '''ליבך''' בזמן שאויבך '''נכשל''' וסובל -
[[משלי כד יז]]: " {{צ|בִּנְפֹל אוֹיְבְיךָ [אוֹיְבְךָ קרי] אַל תִּשְׂמָח,}} {{צ|וּבִכָּשְׁלוֹ אַל יָגֵל לִבֶּךָ; פֶּן יִרְאֶה ה' וְרַע בְּעֵינָיו, וְהֵשִׁיב מֵעָלָיו אַפּוֹ}} ".
 
- כי '''ה' יראה''' את הגיל שבליבך, ויהיה '''רע בעיניו''' שאתה מתלהב כשיש צער וסבל בעולם;   ועוד, השמחה שלך תשפיל את האויב ותגדיל את צערו, ועלולה לגרום לכך שה' '''ישיב מעליו''' את '''אפו''' (כעסו) ויקל בעונשו.
הפסוקים מדברים על אדם שהוא אויב שלנו, שה' כועס עליו וגורם לו ליפול ולהיכשל.
 
==עצות==
 
כשיש מלחמה בעולם, גם אם אנחנו מנצחים בה ואויבינו מוכים, זה זמן של מידת הדין, העולם כולו עומד למשפט, ובכלל זה - גם אנחנו. במצב זה, ראוי להתנהג בצורה רצינית ומכובדת, המתאימה לאנשים העומדים למשפט; לא להתלוצץ ולא להרבות בשמחה. מי ששמח בנפילת האויב עלול דווקא לעזור לאויב:
 
''' בנפול אויבך''' =  [[ביאור:ב- = אות-יחס שמציינת מקום, זמן, בחירה, שיתוף, סיבה, כלי, חומר, אופן, ומושא עקיף|האות ב מציינת זמן]] : בזמן שהאויב נמצא בתהליך של נפילה.
שורה 20 ⟵ 24:
'''והשיב מעליו אפו''' = כשה' יראה את השמחה החיצונית שאתה מפגין כלפי אויבך, שגורמת לו בושה ועלבון מעבר למה שה' התכוון כשייסר אותו, הוא '''ישיב מעליו''' את כעסו, ויקטין את עונשו.
 
מצאנו לפחות שני אנשים שהשתמשו ברעיון זה כ"סגולה" כדי להקטין את צרותיהם:
 
::*דוד המלך, כשברח מאבשלום ושמע את שמעי בן גרא מקלל אותו ושמח לאידו, אמר: [[שמואל ב טז יב]]: " {{צ|אוּלַי יִרְאֶה ה' {{קטן|קטן= {{קטן|קטן= {{קטן|קטן= {{קטן|קטן= {{קטן|קטן= {{קטן|קטן= {{קטן|קטן= {{קטן|קטן= {{קטן|קטן= {{קטן|קטן= {{קטן|קטן= {{קטן|קטן= {{קטן|קטן= {{קטן|קטן= {{קטן|קטן= {{קטן|קטן= {{קטן|קטן= {{קטן|קטן= בעוני|}} |}} |}} |}} |}} |}} |}} |}} |}} |}} |}} |}} |}} |}} |}} |}} |}} |}} [בְּעֵינִי], וְהֵשִׁיב ה' לִי טוֹבָה תַּחַת קִלְלָתוֹ הַיּוֹם הַזֶּה}} ".
::*האמורא רבא, כשהיה חולה: " {{צפ|תוכן=רבא, כי הוה חליש, יומא קמא לא מגלי, מכאן ואילך אמר ליה לשמעיה: פוק אכריז "רבא חלש": מאן דרחים לי - לבעי עלי רחמי, ומאן דסני לי - לחדי לי... והשיב מעליו אפו!}} " {{קטן|קטן= ( [[ביאור:בבלי ברכות דף נה|תלמוד בבלי, ברכות נה:]] , נדרים מ.)|}} ; רבא היה מפרסם ברבים שהוא חולה, כדי שאוהביו יבקשו עליו רחמים, ושונאיו ישמחו, והשמחה של שונאיו תגרום לכך שה' ישיב מעליו אפו וירפא אותו.
 
ויש אומרים שהפסוק כולל איום גדול יותר - לא רק שה' יסיר את כעסו מהאויב, אלא הוא גם יעביר את כעסו אליך, כי השמחה שבלבך היא חטא חמור יותר מהחטא שנשאר בידו אחרי שכבר נענש וסבל: " {{צפ|תוכן=עליך ישוב האף מעליו, כי ממנו יסיר ועליך יחול}} " {{קטן|קטן= (מצודת דוד, וכן מלבי"ם ועוד)|}} .
==מתי בכל-זאת מותר לשמוח?==
מי שהולך בדרכי ה', אינו שמח '''בזמן''' שהאויב נמצא בנפילה, ואינו רוצה שהאויב ימשיך ליפול, אלא שהאויב יחזור בתשובה ויחיה; ראו:
 
==הקבלות==
 
===מתי בכל-זאת מותר לשמוח?===
מי שהולך בדרכי ה', אינו שמח '''בזמן''' שהאויב נמצא בנפילה, ואינו רוצה שהאויב ימשיך ליפול, אלא שהאויב יחזור בתשובה ויחיה; ראו:
::* [[ביאור:כן ישיש ה' עליכם להאביד אתכם|ה' אינו שמח במפלתם של רשעים]] .
::* [[ביאור:רחמים = רגש של הזדהות עם הזולת והשתתפות בצערם|רחמים הם מדרכי ה' שיש ללכת בהם]] .
::* [[ביאור:החובה להזדהות עם הזולת|שמח לאיד - לא יינקה]] .
 
אולם, '''לאחר''' הנפילה, לאחר שהאויב כבר אבד, המלחמה נגמרה, והצדק יצא לאור - ניתן לשמוח, כאשר האויב הוא רשע; ראו:
::* [[ביאור:שמחת נצחון בתנ"ך ובהסטוריה|דוגמאות מהתנ"ך לשמחה לאחר אבדן רשעים]] .
 
::* [[ביאור:שמחת נצחוןהצדיקים בתנ"ך- ובהסטוריה|דוגמאותמתי מהתנ"ךהצדיקים לשמחהשמחים?|ישמח לאחרצדיק אבדןכי רשעיםחזה נקם]] .
::* [[ביאור:שמחתבטוב הצדיקיםצדיקים -תעלוץ מתיקריה, הצדיקיםובאבוד שמחים?רשעים רינה|ישמחבאבוד צדיקרשעים כי חזה נקםרינה]] .
::* [[ביאור:האם יש לשמוח כשאויבינו אובדים? - סיכום הדעות|לשמוח או לא - סיכום הדעות]] .  
::* [[ביאור:בטוב צדיקים תעלוץ קריה, ובאבוד רשעים רינה|באבוד רשעים רינה]] .
::* [[ביאור:האם יש לשמוח כשאויבינו אובדים? - סיכום הדעות|לשמוח או לא - סיכום הדעות]] .
 
<div class="advanced">
 
==מדוע אסור לחקות את ה' במידת הכעס?==
 
הפסוקים מדברים על אדם שהוא אויב שלנו, שה' כועס עליו וגורם לו ליפול ולהיכשל.
 
אם ה' בעצמו כועס על האויב, ומשתמש כלפיו במידת האכזריות, שנאמר {{צ|והשיב מעליו '''אפו'''}} - מדוע שלא נלך בדרכי ה' ונשתמש באותן מידות, והרי יש מצוה "והלכת בדרכיו"?!  
שורה 48 ⟵ 55:
1. כפי שכתבנו למעלה, כשה' כועס על האויב, מידת הדין שולטת בעולם. לא רק האויב עומד למשפט אלא העולם כולו, ובכלל זה גם אנחנו. כשאנחנו עומדים למשפט, עלינו להתנהג בצורה רצינית ומכובדת, ולא בשמחה והוללות.
 
2. הכעס של ה' על האויב הוא במעשה בלבד {{קטן|קטן= (ע"פ מלבי"ם, המילה " '''אף''' " אינה מציינת כעס פנימי אלא מעשים חיצוניים)|}} , והשנאה שלנו היא עמוקה יותר ונוגעת לרגש ולמחשבה.
 
3. ה' מכשיל את איבינו מתוך כוונה טובה, לייסר אותו כדי שיחזור למוטב; הוא עצמו אינו שמח על כך שהוא "נאלץ" לייסר אותו (ראו [[ביאור:כן ישיש ה' עליכם להאביד אתכם|ה' לא שמח כשהוא מייסר את הרשעים]] ). וכשאנחנו שמחים על כך, כוונתנו היא רעה, שימשיך לחטוא ויהיה לו רע - בדיוק הפוך מכוונתו של ה'. ולכן, יש אומרים ש: " {{צפ|תוכן=מותר לשמוח בנפילת הרשע לשם שמיים... אך הזהיר על שונאו - שלא יעורר ליבו לשמוח בנפילתו מצד איבתו.}} " {{קטן|קטן= (רבי יונה גירונדי)|}} , כלומר העיקר הוא כוונת הלב.
 
הפסוק שלנו נזכר בפרקי אבות בתור ה"מוטו" העיקרי של התנא שמואל הקטן {{קטן|קטן= ( [[:משנה אבות ד יט|אבות ד יט]] )|}} . וזו הסיבה, שדווקא שמואל הקטן הוא שתיקן את "ברכת המינים", התפילה נגד הרשעים: " {{צפ|תוכן=כל הברכות של התפילה, שהן מליאות חסד ואהבה, ראוי לתקנן כל חכם הראוי למעלה רוממה כזאת, לערוך תפילות קבועות.... אבל ברכה זו (ברכת המינים), שבתוכה אצורים דברים של שנאה ומשטמה, והאדם באשר הוא אדם אי אפשר כלל שלא תימצא בקרבו איזו שנאה טבעית לאויבי נפשו ורודפי עמו, צריכה היא לבוא דווקא ממי שכולו טהור וקדוש לה', שתכונת השנאה הטבעית אין בלבבו כלל.... על כן עמד שמואל הקטן ותיקנה. ורק הוא, אשר הסיר מלבבו כל רגש שנאה גם לשונאי נפשו, הוא כשיתעורר לתקן ברכה למינים, לא תימצא בה כי אם רגשת לב טהור לתכלית הטוב האמיתי הכללי.}} " {{קטן|קטן= (הרב קוק, עולת ראי"ה)|}} .
 
4. ה' יודע לכעוס בדיוק במידה הנכונה, אבל לבני אדם יש נטיה לחרוג מן המידה, ולכן במידת הכעס אסור לנו לחקות את ה'.
 
5. השמחה ברע מקרבת אותנו לרע ומשחיתה את נפשנו: " {{צפ|תוכן=על-ידי שיראה אכזריותך ומידת הנקמה שבך, ידמה מעשהו מול מעשיך, ומעשיך ירע בעיניו, עד שיהיה צדיק נגדך, וישוב אפו מעליו עליך.}} " {{קטן|קטן= (מלבי"ם; ראו גם פירוש הרמב"ם על משנה אבות ד יט, ובהקדמה למסכת אבות פרק רביעי)|}} . ראו גם: [[ביאור:רחמים = רגש של הזדהות עם הזולת והשתתפות בצערם|רחמים מדרכי ה'.]]
 
6. שמחה בנפילת האויב מראה על גישה לא נכונה לחיים - כאילו כל הכוח להרע נמצא בידי האויב, וברגע שהאויב נופל - אנחנו בטוחים; גישה זו היא רעה בעיני ה'. על-פי התורה, האויב הוא רק שבט מוסר ביד ה'. השמח בנפילת האויב דומה לכלב שמקבל מכות ממקל, וכשהמקל נשבר, הוא שמח, ולא מבין שאם המקל נשבר יביא אדוניו מקל אחר כדי לייסר אותו, עד שיחזור למוטב.
שורה 67 ⟵ 74:
1. לענ"ד הפסוק מדבר על כל אויב, גם צדיק וגם רשע. רמז לכך ניתן למצוא מהקבלה בין פסוק יז לפסוק הקודם, פסוק טז: {{צ|כי שבע '''יפול''' צדיק וקם, ורשעים '''יכשלו''' ברעה}}. הצדיק נופל, והרשע נכשל. גם בפסוק שלנו נאמר {{צ|'''בנפול''' אויבך אל תשמח, '''ובכשלו''' אל יגל לבך}} - אל תשמח כשנופל אויב שהוא צדיק, ואל יגל לבך כשנכשל אויב שהוא רשע.
 
2. אך יש שפירשו, שהפסוק מתייחס דווקא לאויב רשע: " {{צפ|תוכן=ולא ייתכן לפרש "בנפול אויבך אל תשמח" על נפילת הצדיק אויבו, כי מן הטעם שנתן לדבר, שיחדל לשמוח בכשלו למען לא ישיב ה' '''אפו''' מעליו, יש להבין מזה, כי על כשלון הרשע ידבר, שמותר לשנאותו...}} " {{קטן|קטן= (רבי יונה גירונדי)|}} ,  " {{צפ|תוכן=אף שתראה שהרשע נשאר ברעתו, אל תשמח בנפלו. והיינו: בתחילת נפילתו - תיכף '''אל תשמח''' ... ואחר-כך, ובכשלו, שנשאר ברעתו... שהרשע נשאר ברעתו בתמידות, וגם שהוא שכוח מלדבר על אודותיו... כשתיזכר בו - '''אל תגל בלבך'''}} " {{קטן|קטן= (הגאון מווילנה)|}} . הפסוק אינו מתייחס לאויב צדיק כי מובן מאליו שאסור לשמוח בנפילתו.
 
::*אולם, ייתכן שהפסוק מתייחס גם לאויב שהוא בדרך-כלל צדיק, וה' מייסרו באופן זמני, כמו דוד המלך וכמו האמורא רבא שנזכרו למעלה.
 
3. ויש שפירשו להיפך, שהכוונה דווקא לאויב צדיק, והביאו ראיה מהפסוקים הקודמים {{קטן|קטן= (פסוקים 15-16, המהווים,  יחד עם הפסוקים שלנו, פרשיה אחת במסורה - ראו למשל בתנ"ך קורן או בתנ"ך ברויאר)|}} , הפונים אל רשע האורב לצדיק: {{צ|אל תארוב, רשע, לנוה צדיק...}}. לדבריהם, הפסוק שלנו הוא המשך הפניה אל הרשע, והוא אומר לרשע, שלא רק שלא יארוב לצדיק, אלא גם לא ישמח במפלתו {{קטן|קטן= (גדעון ארליך)|}} .
 
::*אולם, לפי זה היה ראוי לכתוב בפסוקנו "בנפול '''צדיק''' אל תשמח", כמו שכתוב בפסוק טו "אל תארוב רשע לנוה '''צדיק''' " ( [[ביאור:מלחמת הרשעים בצדיקים|פירוט]] ).
::*בספר משלי לא תמיד יש קשר בין פסוקים סמוכים, גם אם הם נמצאים באותה פרשיה במסורה. לדוגמה, ראו פסוקים כג-כו, המדברים על תוכחה, לעומת פסוק כז, המדבר על סדר בניית הבית, ולפי הפשט אין כל קשר ביניהם, למרות שהם באותה פרשיה. כך גם פסוקים י-יב לעומת פסוקים יג-יד, ויש עוד מאות דוגמאות כאלו בספר משלי.
 
4. יש טוענים, על-פי אגדה בתלמוד בבלי, שהפסוק מתייחס רק לאויב שהוא מעם ישראל: " {{צפ|תוכן=אמר המן למרדכי: עלה ורכב! אמר לו מרדכי: אני לא יכול, כי חלש כוחי מימי התענית. התכופף המן, ועלה מרדכי על גבו. לאחר שעלה, בעט בהמן. אמר לו המן: לא כך כתוב אצלכם (משלי כד) '''בנפל אויבך אל תשמח''' ?! אמר לו מרדכי: דברים אלה בישראל, אבל לגביכם כתוב (דברים לג) '''ואתה על במותימו תדרוך'''}} ". {{קטן|קטן= (תלמוד בבלי, [http://kodesh.snunit.k12.il/b/l/l2901_016a.htm מגילה טז.] , בתרגום לעברית)|}} .
 
::*אולם, בפסוקנו וגם בפסוקים שלפניו ואחריו אין כל רמז להבחנה בין יהודים לגויים, הפסוק הוא כללי.
::*קיימת גירסה אחרת של אגדה זו ( [[מדרש רבה על אסתר ו יא]] ), שהיא זהה כמעט לגמרי לאגדה שבתלמוד הבבלי, פרט לכך שבגירסה זו לא הובא הפסוק "בנפול אויבך אל תשמח"; מכאן, שאמוראי ארץ ישראל (שהם הדוברים העיקריים במדרש רבה) סברו שפירוש זה אינו להלכה ואין ללמוד ממנו, ואכן כל פרשני הפשט על פסוקנו לא התייחסו לאגדה זו ולא הבחינו בין אויב יהודי לאויב גוי.
::*לדיון נוסף על אגדה זו, ראו [[ביאור:מרדכי בועט בהמן|מרדכי בועט בהמן]] .
שורה 88 ⟵ 95:
 
==בנפול, בכשלו==
1. פירשנו שהפסוק מתייחס רק לשמחה '''בזמן''' הנפילה והכישלון. פירוש זה מתאים לאגדת חז"ל {{קטן|קטן= (תלמוד בבלי, מגילה י:)|}} , שלפיה המלאכים רצו לומר שירה בזמן שהמצרים טבעו בים, אך ה' לא הרשה להם ואמר: " {{צפ|תוכן=מעשי ידיי טובעים בים, ואתם אומרים שירה?!}} ", כלומר, אין זה ראוי לומר שירה תוך כדי הטביעה והסבל של המצרים; רק אחרי שהים שקט מזעפו, והמצרים נחו על משכבם לנצח, אמרו בני ישראל את שירת הים (שמות טו).
 
2. אך יש שהסיקו מכאן, שגם לאחר שנים רבות, הנפילה והכישלון של האויב עדיין אמורים להשאיר טעם מר בפינו, ולכן השמחה אינה שלמה: " {{צפ|תוכן=את מוצא שלש שמחות כתובות בחג [סוכות], ואילו: וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ (דברים ט"ז יד), וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ (דברים ט"ז טו), וּשְׂמַחְתֶּם, לִפְנֵי ה’ אֱלֹהֵיכֶם--שִׁבְעַת יָמִים. (ויקרא כ"ג מ). אבל בפסח אין את מוצא שכתובה בו אפילו שמחה אחת, ולמה?... בשביל שמתו בו המצריים. וכן את מוצא כל שבעת ימי החג אנו קורין בהן את ההלל, אבל בפסח אין אנו קורין בהן את ההלל אלא ביום טוב הראשון ולילו, למה? כדאמר שמואל '''בִּנְפֹל אֽוֹיִבְךָ אַל תִּשְׂמָח'''}} " {{קטן|קטן= (פסיקתא דרב כהנא על דברים טז יד)|}} , " {{צפ|תוכן=כל הימים של חול המועד ושני ימים אחרונים של י"ט קורין ההלל ואין גומרין אותו.... ושבלי הלקט (סי' קעד סט:) כתב בשם מדרש הרנינו פרשת סוכה שהטעם שאין גומרין ההלל כל ימי הפסח הוא לפי שנטבעו המצריים וכתיב '''בִּנְפֹל אֽוֹיִבְךָ אַל תִּשְׂמָח'''}} " {{קטן|קטן= (בית יוסף, אורח חיים תצ ד; וכן משנה ברורה שם)|}} , " {{צפ|תוכן=ובחול המועד וימים אחרונים של פסח אין גומרין את ההלל, מפני שבשביעי של פסח נטבעו המצריים. ואמר הקדוש ברוך הוא: "מעשה ידי טובעים בים, ואתם אומרים שירה לפני?"... וזהו טעם על פי דרש. ועיקר הטעם: לפי שאין הימים חלוקין בקרבנותיהן, מה שאין כן בחג הסוכות. וזה הטעם איתא בגמרא.}} " {{קטן|קטן= ( [[:ערוך השולחן אורח חיים תצ#סימן תצ סעיף ב|ערוך השולחן אורח חיים תצ ב]] )|}} , " {{צפ|תוכן=לפי שעל השחתה אין מברכים ואפילו אהשחתה דאומות העולם, מדקחזינן דאמר הקב"ה: מעשה ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה?}} " {{קטן|קטן= (כף החיים סימן תרפ"ה סימן קטן כ"ט)|}} . וראו גם: הרב יעקב יחיאל ווינברג, מאמר על גאולת ישראל וגאולת העולם.
 
::*אמנם, יש שפירשו, מתוך השוואה בין מקורות שונים, ש"מעשה ידיי" שנזכרו במדרשי חז"ל הם בני ישראל, שכמעט טבעו בים, ולא המצרים; ראו במאמר [http://cms.education.gov.il/EducationCMS/UNITS/tochniyot_limudim/MikraMmd/Templates/RegularText.aspx?NRMODE=Published&amp;NRNODEGUID=%7B3FA08DE1-0240-4995-918C-8C77DBAF7DE8%7D&amp;NRORIGINALURL=%2fEducationCMS%2fUnits%2fTochniyot_Limudim%2fMikraMmd%2fParashatShavua%2fKesherParashaHaftara%2fShabatotHaftara.htm#15 שביעי של פסח / הרב יהושע רוזנברג] , ובמאמר [http://www.cs.biu.ac.il/%7Eehrlich/HISTORY/maseyaday.doc מעשה ידי טובעים בים / גדעון ארליך] ; לפי זה, המדרש "מעשה ידיי טובעים בים ואתם אומרים שירה" אינו קשור כלל לפסוקנו.
 
<div class="future">
 
==אל תשמח, אל יגל לבך==
1. פירשנו, ש{{צ|אל תשמח}} מציין שמחה גלויה המתבטאת במעשים, ו{{צ|אל יגל לבך}} מציין שמחה פנימית; ודומה לזה פירש הגאון מווילנה על פסוק יח: " {{צפ|תוכן=בתחילת נפילתו, '''כשתשמח''' אז בגלוי, אמר פן יראה ה'... וגם אחר כך, '''כשתגיל בליבך''' על היכשלו, בהסתר, אמר ורע בעיניו, כלומר, בדבר שעיניו לבד רואות.}} "
 
2. ויש שפירש, ש"אל תשמח" מציין שמחה על דבר חדש,  ו"אל יגל לבך" מציין שמחה על דבר ידוע: " {{צפ|תוכן=בתחילת נפילתו - תיכף '''אל תשמח''' , כי אז שייך לשון שמחה, שהוא דבר חדש ומקרוב בא. ואחר-כך, ובכשלו, שנשאר ברעתו, שאז שייך לשון גילה - הבאה על דבר תמידי שאינו מחודש... '''אל תגל בלבך''' ... - כשתיזכר בו}} " {{קטן|קטן= (הגאון מווילנה על פסוק יז)|}}
 
3. ויש שפירש להיפך, ש"אל תשמח" מציין שמחה על דבר קבוע, ו"אל יגל לבך" מציין שמחה על דבר חדש: " {{צפ|תוכן='''שלא תשמח''' בתמידות במה שאויבך נפל ממדרגתו,ואף גם בעת שנכשל, שהוא התחלת הנפילה, '''אל יגל לבך''' לפי שעה, על הבשורה שהגיע לך מתחילת מפלתו.}} " {{קטן|קטן= (מלבי"ם)|}}
 
</div>
 
{{קטן|קטן=
 
|}}
 
</div>