משתמש:Roxette5/ספר החינוך/צה - קיד: הבדלים בין גרסאות בדף

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
שורה 12:
* ובפסוק יג "וכפר עליו על חטאתו אשר חטא מאחת מאלה".
 
ואמרו חז"ל מפני שיש מקום לעטותלטעות שרק על טומאת מקדש וקדשיו חייב בפני עצמו. שאם עבר על טומאת מקדש וקדשיו עם שמיעת הקול או עם ביטוי שתפים - חייב שתים מפני שחייב עליה כרת. אבל אם עבר על שמיעת קול וביטוי שתפים ששניהם דומים שהם בלאו - אינו חייב אלא קרבן אחד. לזה צריך לכתוב שנית "והיה כי יאשם לאחת". {{ררר}}ויש פה קיצור. שיש עוד לטעות שרק על שמיעת הקול חייב בפני עצמו מפני שעשה בו את הזדון כשגגה (דלא כתיב ביה "ונעלם") אבל על טומאת מקדש וקדשיו וביטוי שפתים שדומים שלא עשה בה הזדון כשוגג - לא יהא חייב אלא אחת (וכמו שבאר זה בפרק טו משנה ה' ובפרק טז מ"ד). ונאמר שמה שריבה שחייב על טומאת מקדש וקדשיו מפני עצמו היא רק אם עבר עליה ביחד עם שמיעת קול. לכן צריך לכתוב ג' פעמים "לאחת מאלה" לרבוייה שחייב על כל אחת בפני עצמו.
 
ויש פה קיצור. שיש עוד לטעות שרק על שמיעת הקול חייב בפני עצמו מפני שעשה בו את הזדון כשגגה (<small>דלא כתיב ביה "ונעלם"</small>) אבל על טומאת מקדש וקדשיו וביטוי שפתים שדומים שלא עשה בה הזדון כשוגג - לא יהא חייב אלא אחת (וכמו שבאר זה בפרק טו משנה ה' ובפרק טז מ"ד). ונאמר שמה שריבה שחייב על טומאת מקדש וקדשיו מפני עצמו היא רק אם עבר עליה ביחד עם שמיעת קול. לכן צריך לכתוב ג' פעמים "לאחת מאלה" לרבוייה שחייב על כל אחת בפני עצמו.
 
והנה כבר יסדנו למעלה (סימן קצח) שיש הבדל במלת "אחת" בין כשבא אחריו שימוש המ"ם ובין כשבא אחריו ה' הידיעה. שאם כוונת המדבר על הכללות, ר"ל ''כל אחת שיהיה'', יסמוך מלת "אחת" אל ה' הידיעה כמו:
: "יתנו לי מקום באחת ערי השדה" {{ממ|שמואל א|כז|}}, "אעלה באחת ערי יהודה" {{ממ|ש"ב|ב|}}, "הנה הוא נחבא באחת הפחתים" {{שם|שמואל ב|יז|}}, "וישליכהו..באחת הגאיות" {{ממ|מ"ב|ב|}} {{ש}}
שבכולם אינו מכוין אל האחדות להוציא הריבוי ''אחת ולא שתים'', רק יכוין הכללות --''כל אחת שתהיה''-- ר"ל באיזה עיר, באיזה פחת.
 
והנה כבר יסדנו למעלה (<small>[[התורה והמצוה ויקרא ד ב#סימן קצח|סימן קצח]]</small>) שיש הבדל במלת "אחת" בין כשבא אחריו שימוש המ"ם ובין כשבא אחריו ה' הידיעה. שאם כוונת המדבר על הכללות, ר"ל ''כל אחת שיהיה'', יסמוך מלת "אחת" אל ה' הידיעה כמו: {{רווח קשיח|1}} "יתנו לי מקום באחת ערי השדה" {{ממ|שמואל א|כז|}}, "אעלה באחת ערי יהודה" {{ממ|ש"ב|ב|}}, "הנה הוא נחבא באחת הפחתים" {{שם|שמואל ב|יז|}}, "וישליכהו..באחת הגאיות" {{ממ|מ"ב|ב|}} -- שבכולם אינו מכוין אל האחדות להוציא הריבוי ''אחת ולא שתים'', רק יכוין הכללות --''כל אחת שתהיה''-- ר"ל באיזה עיר, באיזה פחת.{{ררר}} אבל כשבא אחריה שימוש המ"ם יכוין אל האחדות להוציא הריבוי -- "בחר לך אחת מהנה" {{ממ|דה"א|כא|}}, "לבבתני באחת מעיניך" {{ממ|שיר|ד|}}, עיי"ש.
אבל כשבא אחריה שימוש המ"ם יכוין אל האחדות להוציא הריבוי -- "בחר לך אחת מהנה" {{ממ|דה"א|כא|}}, "לבבתני באחת מעיניך" {{ממ|שיר|ד|}}, עיי"ש.
 
ולפי זה היה ראוי שיאמר פה "ואשם לאחת '''האלה'''" - שירצה ''כל אחת שיהיה''. מה שאין כן במה שכתב "לאחת מאלה" מורה שבא להוציא הריבוי -- ''רק אחת ולא שתים'' -- שאם חטא לשנים מאלה אינו חייב חטאת. וזה אינו.{{ררר}} וחז"ל השכילו מזרות הזה כי המ"ם בא על כוונת החלוק. כי אם היה אומר "והיה כי יאשם מאלה" כבר רצוף בו הכוונה ''מאחת מאלה'' (<small>שזה משימושי המ"ם כמו "לא עברתי ממצותיך" שפירושו ''מאחת ממצותיך'', "והקריב מן התורים" שפירושו ''תור מן התורים'', וכיוצא.</small>) עד שבמלת "מאלה" בשימוש המ"ם רצוף החלוקה - ''כל אחד מאלה'', ומלת "אחת" ילמד כי 'מאלה', ר"ל בכל אחד מן האלה, חייב אם יאשם 'לאחת', על כל אחת בפני עצמו. ומזה הוציאו שבכל אחד מן השלשה בפני עצמם יש חיוב על פרטים ממנו מפני עצמם. ואחר שזה כתיב שלשה פעמים למדו שבכל אחד מן השלשה יצויר שלשה ציורים שחייב על כל פרט בפני עצמו.
 
 
ובזה נבוא אל יתר הביאור.{{ש}}
'''[באור משנה ג' ד' ה']''' - אחר שלמד ממה שכתוב ג' פעמים "לאחת מאלה" שחייב על כל אחד מאלו השלשה קרבן בפני עצמו, מתחיל ללמוד ממה שכתב "'''מ'''אלה" במ"ם (<small>ולא "האלה"</small>) שזה מורה שעל כל אחד מאלה חייב על כל אחד מפרטיו בפני עצמו, כאילו כתיב "לאחת מאחת מאלה" (<small>כי מ"ם "מאלה" מציין כאילו כתוב "אחת" כנ"ל</small>). וזה כתוב ג' פעמים. נמצינו למדין שבכל אחד מאלה יצויר שיתחייב על כל אחד בג' ענינים שונים.
 
 
וצייר תחלה ג' ענינים שמתחייב בטומאת מקדש וקדשיו:
* ( א ) שחייב על הקדש בפני עצמו ועל המקדש בפני עצמו. וזהו שאמר '''[במשנה ג]''' ''יכול....מנין על העלם מקדש וכולי'' - רוצה לומר שיתחייב על העלם מקדש ועל העלם קדש בפני עצמם. וב'''[ובמשנהמשנה ד]''' ''יכול...מנין על טומאת המקדש וכולי'' - רוצה לומר העלם טומאה לגבי קדש והעלם טומאה לגבי מקדש.
* ( ב ) שאם נטמא כמה פעמים(?) ונכנס למקדש והיה לו ידיעה בינתים-- חייב על כל אחת ואחת. וזהו שאמר '''[במשנה ה]''' ''יכול על כל טומאת מקדש וכולי''.
* ( ג ) שאם נטמא כמה פעמים ואכל קדש-- חייב על כל אחת ואחת. וזהו שאמר '''[במשנה ו]''' ''יכול על כל טומאת הקדש וכולי''.