התורה והמצוה ויקרא ד טו-כא: הבדלים בין גרסאות בדף
| [גרסה לא בדוקה] | [גרסה לא בדוקה] |
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 94:
{{ציטוט מדרש|ספרא (מלבי"ם) פרשת ויקרא חובה פרק ו|סימן רנא}}
על ראש הפר: {{ררר}} כבר הזכרתי (בסימן ל) ובאילת החשר (פרק טו) שאין דרך לחזר את השם בכל פעם. והיה לו לומר "וסמכו את ידיהם על ראשו". וגם בארתי שם שבהכרח יש טעם על השינוים שבאו בסמיכה; שפעם יזכיר מין המקרב ופעם יזכיר מין הקרבן וכדומה. עיי"ש.
ואמרו שאמר "על ראש הפר" למעט שעירי עכו"ם (<small>אף שהוקשו זה לזה בכמה דברים</small>). ור' יהודה לשטתו דאמר בספרא {{ממספרא|מלבי"ם|אחרי מות|פרשה ד|מ"ה}} ''"וסמך ידו על ראש השעיר החי"-- החי טעון סמיכה ואין שעירי עכו"ם טעונים סמיכה''. וממעט פה דאין צריך סמיכה בזקנים. ושם ממעט דאין צריך סמיכה באהרן. לכן אמר דאין צריך סמיכה כלל.
ור' שמעון אמר (שם) ''חי טעון סמיכה באהרן ואין שעירי עכו"ם טעונים סמיכה באהרן אלא בזקנים''.{{ררר}} ואקשי בגמרא מנחות {{הפניה-גמ|מנחות|צב|ב}} ברייתא דהכא ודהתם אהדדי ומסיק דברייתא דהכא משבשתא היא ותריץ הכי: ''"ואין שעירי עכו"ם טעונים סמיכה דברי ר' יהודה. ר' שמעון אומר "החי"-- חי טעון סמיכה באהרן ואין שעירי עכו"ם טעונים סמיכה באהרן אלא בזקנים". והכי אמר ליה ר' שמעון לר' יהודה: שעירי עכו"ם בעי סמיכה; ואי שמיע לך דלא בעי סמיכה -- באהרן הוא דשמיע לך, ומיעוטא מ"החי" הוא''.{{ררר}} עד כאן דברי הגמרא.
נראה פירושו שר' שמעון לשיטתו דלקמן {{ממספרא|מלבי"ם|ויקרא חובה|פרשה ו|מ"ח}} גבי נשיא "וסמך ידו על ראש השעיר" לרבות שעיר נחשון לסמיכה דברי ר' יהודה. ר' שמעון אומר לרבות שעירי עכו"ם לסמיכה''. ואם כן כבר למד ששעירי עכו"ם טעונים סמיכה!{{ררר}} והשיב לר' יהודה דאם כדברך דמ"ש "על ראש הפר" למעט שעירי עכו"ם ע"כ תאמר שפר טעון סמיכה בזקנים ואין שעירי עכו"ם טעונים סמיכה בזקנים (כי למעטם מסמיכה לגמרי אי אפשר לשטתו) ואם כן תכרח לומר שטעונים סמיכה באהרן - והא כבר גלה דעתו במקום אחר דיליף מן "השעיר החי" דאין שעירי עכו"ם טעונים סמיכה באהרן. ובזה דחה דבריו. דמ"ש "על ראש הפר" אינו ממעט שעירי עכו"ם כלל. ועל זה אמר שר' שמעון אמר כל חטאת הצבור שדמה נכנס לפנים טעון סמיכה (ר"ל הנכנס בפנים לכפר על עבירות מצוה ידוע. מה שאין כן שעיר הפנימי). ואמר בגמרא דגמירי שתי סמיכות בצבור. ור' יהודה מפיק שעירי עכו"ם ומעייל שעיר המשתלח. ור' שמעון משיב דזה אהרן סומך עליו ואהרן לאו בעליו הוא.
ואזלי לטעמייהו דלקמן {{ממספרא|מלבי"ם|אחרי מות|פרק ח|מ"ח}} סבירא ליה לר' יהודה דכהנים מתכפרים בשעיר המשתלח ור' שמעון חולק. עיי"ש. ועיין עוד בגמרא שם. ואין להאריך יותר.
==סימן רנב==
| |||