התורה והמצוה ויקרא ד טו-כא: הבדלים בין גרסאות בדף

 

 

: ''חמשה שהביאו זבח אחד-- כולם סומכים עליו; ולא כולם כאחד סומכים עליו אלא כל אחד סומך ומסתלק.{{ררר}} סמיכות זקנים בשלשה. ר"י אומר בחמשה. ולא כולם כאחד סומכים עליו אלא כל אחד סומך ומסתלק. איל המלואים אהרן ובניו כאחד''. {{ש}}

וצריך להבין מדוע נשתנה איל המלואים מיתר סמיכות שסמכו עליו אהרן ובניו כאחד? ולא עוד אלא שמשמע שבפר המלואים לא סמכו כאחד, ולמה?

* בסוטה {{הפניה-גמ|סוטה|לד|ב}} "ויבא עד חברון" שכלב הלך שם להתפלל.

* ובמדבר רבה (פ"ט ופ"טז) "ותצפנו" שפנחס היה כמלאך.

* וביומא ''"ארפא משובתם וכולי כי שב אפי ממנו"-- אפילו בשביל יחיד שעשה תשובה וכולי'', ודומיהם רבים. {{ש}}

וכן פירשו המפרשים תמיד שהפעל שבא בלשון יחיד מורה ''כל אחד בפני עצמו'' וכמו שפרש"י ''"ותצפנו"- כל אחד בפני עצמו''. ועיין באילת השחר (סימן קסב קסג).

 

ובזה תבין המשך דברי התוספתא דפרק י דמנחות הנ"ל: ''חמשה שהביאו זבח אחד וכולי אלא כל אחד סומך ומסתלק'' (<small>תפס מספר חמשה שכן בסמיכות זקנים היו חמשה לר' יהודה. וכן בסמיכות איל המלואים שמיניה יליף היו חמשה -- אהרן וד' בניו</small>). ''סמיכות זקנים בשלשה. רי"א בחמשה ולא כולם כאחד סומכים וכולי''. {{ררר}}מה שאמר ''"ולא כולם כאחד סומכים"'' הוא טעמו של ר"י שלכן אמר בחמשה; דכיון שאין סומכים בבת אחת היה לו לומר "וסמך" בלשון יחיד. ועל כרחך "וסמכו" לדרשה כנ"ל. ועל זה מביא לראיה דאיל המלואים אהרן ובניו כאחד משום דשם כתוב "ויסמך אהרן ובניו", הרי בא פעל בלשון יחיד על שמות רבים. והוא הדין שהיה לו לומר פה "וסמך".

 

'''וכל זה''' רמז הספרא במה שסיים ''"ידיהם"-- ידי כל אחד ואחד'' - ר"ל שכל אחד ואחד סומך בפני עצמו ומסתלק, ר"ל וזה הקוטב דפליגי ביה ר' יהודה ור' שמעון. שמזה הוכיח ר' יהודה ד"וסמכו" בא לדרשה מדלא אמר "וסמך". והבן דברי חכמים וחדותם.

 

 

וכן אמר בירושלמי {{הפניה-ירושלמי|סנהדרין|א|ב}} ''אמר רבי נראין דברי ר' יהודה בערופה דלא דרש "ויצאו"'' (ר"ל שלא מן הפעל "ויצאו" הוציא שנים, רק מן "ושופטיך"). ''נראין דברי ר' שמעון בסמיכה דלא דרש "וסמכו". אין תימר נראין דברי ר' יהודה בערופה כמו דו דרש וסמכו ידרוש ויצאו. אשכח תימר ויצאו שנים זקניך שנים ושופטיך שנים הרי כאן שבעה'' (ר"ל אם תימר נראין דברי ר' יהודה בסמיכה לדרוש "וסמכו" שנים, הלא כן בערופה ידרוש "ויצאו" שנים, ויהיה שבעה). וזה מבואר כדעת הרמב"ם אשר נושאי כליו לא יכלו לעמוד על דבריו וטעמו בזה.

 

==סימן רנא==