התורה והמצוה ויקרא ד טו-כא: הבדלים בין גרסאות בדף
| [גרסה לא בדוקה] | [גרסה לא בדוקה] |
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 37:
{{ציטוט מדרש|ספרא (מלבי"ם) פרשת ויקרא חובה פרק ו|סימן רנ}}
וסמכו זקני העדה:
ומאמר זה מופלא מאד. שמלבד שגוף דברי ר' יהודה שחשב ''"וסמכו" שנים, "זקני" שנים'' הם תמוהים (<small>דהא כשבא השם בלשון רבים מוכרח שיבא גם הפעל בלשון רבים ואיך נחשב מה שבא "וסמכו" בלשון רבים לחשבון בפני עצמו?! וזה עצמו תשובת ר' שמעון ''ההוא מבעיא ליה לגופיה''</small>) הנה לא נדע כלל מ"ש ר"י ''לכתב "זקני העדה ידיהם על ראש הפר"'', איך יצויר שיכתב כן?
ולפי דעתי צריך להגיה בדברי ר' יהודה: ''דאם כן דלא אתי "וסמכו" לדרשה, לכתב "וסמך זקני העדה ידיהם על ראש הפר"'' ובזה תמצא בדבריהם תפוחי זהב במשכיות כסף. והוא
: ''חמשה שהביאו זבח אחד כולם סומכים עליו ולא כולם כאחד סומכים עליו אלא כל אחד סומך ומסתלק. סמיכות זקנים בשלשה. ר"י אומר בחמשה. ולא כולם כאחד סומכים עליו אלא כל אחד סומך ומסתלק. איל המלואים אהרן ובניו כאחד''. {{ש}}
וצריך להבין מדוע נשתנה איל המלואים מיתר סמיכות שסמכו עליו אהרן ובניו כאחד? ולא עוד אלא שמשמע שבפר המלואים לא סמכו כאחד, ולמה?
אולם הדבר בנוי לתלפיות על יסוד שהיה לחז"ל במה שמצאנו שפעל אחד הבא על שני נושאים שיבא לפעמים בלשון יחיד ולפעמים בלשון רבים. כמו: "ויצא נח ובניו ואשתו" (בראשית ה), "ויקח שם ויפת את השמלה" (שם ט), "ויקח אברם ונחור להם נשים" (שם יא), "ויאמר אבימלך ופיכל שר צבאו" (שם כא), ודומיהם - שבא הפעל בלשון יחיד.{{ססס}} "וינוסו מלך סדום ועמורה" (שם יד), "ויקברו אותו יצחק וישמעאל" (שם כה), "ויקחו שני בני יעקב שמעון ולוי" (שם לד), "חטאו משקה מלך מצרים והאופה" (שם מ) - בא הפעל בלשון רבים.
והיה לחז"ל כלל בזה שכל מקום ששני הנושאים הם שוים במעלה ובמעשה-- בא הפעל בלשון רבים. וכל מקום שהאחד עיקר או שהוא המתחיל במעשה-- בא הפעל בלשון יחיד. ואמרו:
* בבראשית רבה (פל"ו) ''"ויחק שם ויפת את השמלה"-- שם התחיל במצוה תחלה''.
* ושם (פ"מ) "ותשר דבורה וברק"-- דבורה עיקר וברק טפל לה.
* ושם (פפ"ד) יהודה היה מלך שנאמר "ויבא יהודה ואחיו".
* ובשמות רבה (בשלח פ"כג) ''"אז ישירו משה ובני ישראל" אינו אומר אלא "אז ישיר" -- אמר ריב"ל מכאן שנאמרה הפרשה על פי משה ואחר כך אמרוהו ישראל על הים.
* ובמכלתא (בא פ"ג) ''מנין שאם ירצה אדם למנות אחרים על פסחו שהוא רשאי? תלמוד לומר "ולקח הוא ושכנו"''.{{ש}}
וכל זה ממה שבא הפעל בלשון יחיד, משמע שהראשון הוא העיקר והמתחיל. [<small>וזהו שאמר במדרש (וארא פ"ט) ''"ויבא משה ואהרן" והלא אהרן היה לו לכנס תחלה?'' ובבראשית רבה (פרשה לו) ''ר"י אומר למה מתה רחל תחלה מפני שדברה בפני אחותה שנאמר "ותען רחל ולאה"''</small>].
אבל במקום שבא הפעל בלשון רבים-- שניהם שוים. וכמ"ש בב"ר (פרשה פ) ''"ויקחו שמעון ולוי"-- שלא נטלו עצה זה מזה''. ובזבחים {{הפניה-גמ|זבחים|יט|ב}} למד דצריך בכיור שיעור שירחצו בו ד' כהנים בבת אחת ממה דכתיב "ורחצו אהרן ובניו את ידיהם" - ר"ל מדלא כתיב "ורחץ" מורה שירצחו בבת אחת. [ועיין באילת השחר (סימן קסו)].
ואחרי חרשנו בעגלתם מצאנו חדתם, שלכן אמר בתוספתא דעל איל המלואים סמכו אהרן ובניו בבת אחת ועל פר המלואים סמך כל אחד בפני עצמו. כי בפר המלואים כתוב בפר' צו {{ממ|ויקרא|ח|יד}} "ויסמוך אהרן ובניו את ידיהם על ראש פר החטאת" - בא הפעל בלשון יחיד משום דכל אחד סמך בפני עצמו. ובאיל המלואים כתיב שם "ויסמכו אהרן ובניו את ידיהם" - שבא הפעל בלשון רבים, מורה שכולם סמכו בבת אחת.
והנה הפעל שבא על שם הרבים [לא נגמר....]
==סימן רנא==
| |||