ויקיטקסט

ביאור:משלי טז כח: הבדלים בין גרסאות בדף

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
[גרסה לא בדוקה][גרסה לא בדוקה]
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
עדכון מאתר הניווט בתנך
עדכון מאתר הניווט בתנך
שורה 4:
 
 
[[משלי טז כח]]: " {{צ|אִישׁ תַּהְפֻּכוֹת יְשַׁלַּח מָדוֹן, וְנִרְגָּ {{קטן|קטן= ן|}} מַפְרִיד אַלּוּף}} ".▼
מריבות בין בני אדם, בין איש לרעהו ובין איש לאשתו, עלולות להרוס את הקשר ביניהם, אך הן עשויות גם להתמוסס ולהיעלם בלי לגרום כל נזק לטווח ארוך. ההבדל בין שני סוגי המריבות נרמז בפסוק:
 
'''איש''' רמאי, האומר דבר '''והיפוכו''', מנסה '''לשלח''' (להצית אש של-) '''מדון''' ומריבה;   ואם השומע '''נרגן''' (מייחס לזולת כוונה רעה), המריבה תגדל ותימשך עד '''שתפריד''' ממנו '''אלוף''' (חבר טוב).
▲[[משלי טז כח]]: " {{צ|אִישׁ תַּהְפֻּכוֹת יְשַׁלַּח מָדוֹן, וְנִרְגָּ {{קטן|קטן= ן|}} מַפְרִיד אַלּוּף}} ".
 
'''איש תהפוכות''' [[ביאור:תהפוכות = זיג-זג פוליטי|= איש הפכפך, מזגזג, האומר דבר והיפוכו]] .
 
'''ישלח''' = יצית אש, כמו למשל ב {{צמ|'''וְשִׁלַּחְתִּי אֵשׁ''' בְּבֵית חֲזָאֵל, וְאָכְלָה אַרְמְנוֹת בֶּן הֲדָד|עמוס א ד}}; במקרה זה הכוונה למריבה, שנמשלה לאש, {{צמ|בְּאֶפֶס עֵצִים תִּכְבֶּה '''אֵשׁ''', וּבְאֵין '''נִרְגָּן''' יִשְׁתֹּק '''מָדוֹן'''|משלי כו כ}}( [[ביאור:באפס עצים תכבה אש, ובאין נרגן ישתוק מדון|פירוט]] ).▼
 
'''נרגן''' [[ביאור:נרגן = האשים את הזולת בכוונה רעה|= החושב שהזולת שונא אותו, המייחס לזולת כוונה רעה]] .
 
'''מפריד אלוף''' [[ביאור:אלוף = מקום ראשון במלחמה או באהבה|= מפרק משפחה]] , כמו ב {{צמ|הַעֹזֶבֶת ''' אַלּוּף נְעוּרֶיהָ'''|משלי ב יז}}.
 
'''איש תהפוכות''' ממציא שקרים, ובכך '''משלח''' ומצית את אש '''המדון''' והמריבה; אולם, רק '''נרגן''' - המייחס לבן/בת זוגו שנאה וכוונה רעה - רק הוא יכול '''להפריד אלוף''' - רק הוא יכול לגרום למריבה לבעור עד שתגרום לבני הזוג להיפרד.▼
 
גם אם אנחנו מאד רוצים למנוע מריבות - לא הכל בשליטתנו: תמיד יהיו רמאים ואנשי תהפוכות שיציתו את אש המריבה. מה שכן בשליטתנו הוא, לדאוג שהמריבה לא תבער לאורך זמן, וכדי לעשות זאת צריך לא להיות '''נרגן''' - לא נייחס לזולת כוונה רעה; נסביר לעצמנו, שגם אם מישהו פגע בנו - הוא בוודאי פעל מתוך כוונה טובה ולא מתוך שנאה. כך, גם אם יהיו מריבות, הן יסתיימו מהר ולא יעכירו את האוירה בינינו, {{צ|ובאין נרגן ישתק מדון}}. ▼
 
<div class="advanced">
 
==הקבלות==
==פרשת המרגלים==
כשבני ישראל היוצאים ממצרים עמדו על גבול ארץ ישראל, הם שלחו 12 אנשים שיתורו את הארץ וימפו אותה, כדי שיוכלו להתחיל לחלק אותה ל-12 שבטי ישראל. כשהם חזרו, הם פתחו את דבריהם בדברי שבח על הארץ: ▼
 
▲'''איש תהפוכות''' [[ביאור:תהפוכות = זיג-זג פוליטי|= איש הפכפך, מזגזג, האומר דבר והיפוכו]] ;   '''ישלח''' = יצית אש, כמו למשל ב {{צמ|'''וְשִׁלַּחְתִּי אֵשׁ''' בְּבֵית חֲזָאֵל, וְאָכְלָה אַרְמְנוֹת בֶּן הֲדָד|עמוס א ד}};.   במקרה זה הכוונה למריבה, שנמשלה לאש, {{צמ|בְּאֶפֶס עֵצִים תִּכְבֶּה '''אֵשׁ''', וּבְאֵין '''נִרְגָּן''' יִשְׁתֹּק '''מָדוֹן'''|משלי כו כ}}( [[ביאור:באפס עצים תכבה אש, ובאין נרגן ישתוק מדון|פירוט]] ).; 
::* {{צמ|וַיְסַפְּרוּ לֹו וַיֹּאמְרוּ 'בָּאנוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר שְׁלַחְתָּנוּ וְגַם זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ הִוא, וְזֶה פִּרְיָהּ. '|במדבר יג כז}}
 
'''נרגן''' [[ביאור:נרגן = האשים את הזולת בכוונה רעה|= החושב שהזולת שונא אותו, המייחס לזולת כוונה רעה]] .   '''אלוף''' [[ביאור:אלוף = מקום ראשון במלחמה או באהבה|= בן זוג]] , כמו ב {{צמ|הַעֹזֶבֶת ''' אַלּוּף נְעוּרֶיהָ'''|משלי ב יז}};  ובפרט, ה', {{צפ|תוכן=אלופו של עולם}} {{קטן|קטן= (רש"יעל פסוקנו)|}} , בן זוגה של האומה הישראלית, [[ירמיהו ג ד]]: {{צ|הֲלוֹא מֵעַתָּה קראתי[קָרָאת] לִי אָבִי, '''אַלּוּף נְעֻרַי''' אָתָּה}}.
אך לאחר מכן, 10 מהשליחים "זיגזגו", הפכו כיוון וניסו לשכנע את בני ישראל שהמצב הבטחוני בארץ קשה ואי אפשר לכבוש אותה:
 
-
::* {{צמ|אֶפֶס, כִּי עַז הָעָם הַיֹּשֵׁב בָּאָרֶץ, וְהֶעָרִים בְּצֻרוֹת גְּדֹלֹת מְאֹד, וְגַם יְלִדֵי הָעֲנָק רָאִינוּ שָׁם|במדבר יג כח}}▼
 
▲כשבני ישראל היוצאים ממצרים עמדו על גבול ארץ ישראל, הם שלחו 12 אנשים שיתורו את הארץ וימפו אותה, כדי שיוכלו להתחיל לחלק אותה ל-12 שבטי ישראל. כשהם חזרו, הם פתחו את דבריהם בדברי שבח על הארץ:,, {{צמ|וַיְסַפְּרוּ לוֹ וַיֹּאמְרוּ 'בָּאנוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר שְׁלַחְתָּנוּ וְגַם זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ הִוא, וְזֶה פִּרְיָהּ. '|במדבר יג כז}}.
ולאחר מכן הפכו את דבריהם לגמרי, וטענו שגם הארץ היא רעה, ושבכלל אין טעם להיכנס אליה:
 
▲::*אך לאחר מכן, 10 מהשליחים הפכו את גירסתם, וניסו לשכנע את בני ישראל שהמצב הבטחוני בארץ קשה ואי אפשר לכבוש אותה, {{צמ|אֶפֶס, כִּי עַז הָעָם הַיֹּשֵׁב בָּאָרֶץ, וְהֶעָרִים בְּצֻרוֹת גְּדֹלֹת מְאֹד, וְגַם יְלִדֵי הָעֲנָק רָאִינוּ שָׁם|במדבר יג כח}}
::* {{צמ|ויציאו דִּבַּת הָאָרֶץ אֲשֶׁר תָּרוּ אֹתָהּ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר 'הָאָרֶץ אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בָהּ לָתוּר אֹתָהּ אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ הִוא, וְכָל הָעָם אֲשֶׁר רָאִינוּ בְתוֹכָהּ אַנְשֵׁי מִדּוֹת'|במדבר יג לב}}
 
ולאחר מכן הפכו את דבריהם לגמרי, וטענו שגם הארץ היא רעה, ושבכלל אין טעם להיכנס אליה, {{צמ|ויציאו דִּבַּת הָאָרֶץ אֲשֶׁר תָּרוּ אֹתָהּ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר 'הָאָרֶץ אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בָהּ לָתוּר אֹתָהּ אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ הִוא, וְכָל הָעָם אֲשֶׁר רָאִינוּ בְתוֹכָהּ אַנְשֵׁי מִדּוֹת'|במדבר יג לב}}לא ארץ '''זבת חלב ודבש''' שאפשר לאכול '''מפריה''', אלא '''ארץ אוכלת יושביה''' - בדיוק הפוך ממה שאמרו בהתחלה!
 
::*התגובה של בני ישראל היתה, {{צמ|'''וַתֵּרָגְנוּ''' בְאָהֳלֵיכֶם וַתֹּאמְרוּ 'בְּשִׂנְאַת ה' אֹתָנוּ הוֹצִיאָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם, לָתֵת אֹתָנוּ בְּיַד הָאֱמֹרִי לְהַשְׁמִידֵנוּ'|דברים א כז}}, {{צמ|'''וַיֵּרָגְנוּ''' בְאָהֳלֵיהֶם, לֹא שָׁמְעוּ בְּקוֹל ה'|תהלים קו כה}}: בני ישראל '''נרגנו''', כלומר, האשימו את ה' שהוא הוציא אותם ממצרים מתוך שנאה.▼
התגובה של בני ישראל היתה:
 
▲::* {{צמ|'''וַתֵּרָגְנוּ''' בְאָהֳלֵיכֶם וַתֹּאמְרוּ 'בְּשִׂנְאַת ה' אֹתָנוּ הוֹצִיאָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם, לָתֵת אֹתָנוּ בְּיַד הָאֱמֹרִי לְהַשְׁמִידֵנוּ'|דברים א כז}}
::* {{צמ|'''וַיֵּרָגְנוּ''' בְאָהֳלֵיהֶם, לֹא שָׁמְעוּ בְּקוֹל ה'|תהלים קו כה}}
 
בני ישראל '''נרגנו''', כלומר, האשימו את ה' שהוא הוציא אותם ממצרים מתוך שנאה.
 
כתוצאה מכך, ה' עזב את בני ישראל ונפרד מהם למשך כמעט 40 שנה {{קטן|קטן= (ראו [[ביאור:במדבר יד מב]], [[דברים א מב]], רש"י על [[דברים ב טז]]|}} , שבהן בני ישראל נדדו במדבר, עד שכל דור ה"נרגנים" מת במדבר, ורק הדור הבא נכנס לארץ.
 
הפסוק שלנו מתאר את האירוע בתמציתיות:
 
::*'''איש תהפוכות''' - אלו עשרת המרגלים, ש"זיגזגו" והפכו בדבריהם.
::*'''ישלח מדון''' - המרגלים הציתו אש של מריבה בין ה' לבין בני ישראל.
::*'''ונרגן''' - אלו בני ישראל, שקיבלו את דברי המרגלים וחשבו שה' שונא אותם.
::*'''מפריד אלוף''' - התגובה של בני ישראל היא שגרמה לפרידה הממושכת בין ה' לבין עמואומתו האהובהאהובה.
 
▲הפסוק מתאר את שני האחראים למריבה - '''איש תהפוכות''' ממציא שקרים, ובכך '''משלח''' ומצית את אש '''המדון''' והמריבה; אולם, רק '''נרגן''' - המייחס לבן/בת זוגו שנאה וכוונה רעה - רק הוא יכול '''להפריד אלוף''' - רק הוא יכול לגרום למריבה לבעור עד שתגרום לבני הזוג להיפרד.
אילולא היינו '''נרגנים''' וחושבים שה' שונא אותנו, המריבה בינינו לבין ה' הייתה מסתיימת מהר כמו שהתחילה, ולא היתה '''מפרידה''' בינינו לבין ה'...▼
 
▲גם אם אנחנו מאד רוצים למנוע מריבות - לא הכל בשליטתנו: תמיד יהיו רמאים ואנשי תהפוכות שיציתו את אש המריבה. מה שכן בשליטתנו הוא, לדאוג שהמריבה לא תבער לאורך זמן, וכדי לעשות זאת צריך לא להיות '''נרגן''' - לא נייחס לזולת כוונה רעה; נסביר לעצמנו, שגם אם מישהו פגע בנו - הוא בוודאי פעל מתוך כוונה טובה ולא מתוך שנאה. כך, גם אם יהיו מריבות, הן יסתיימו מהר ולא יעכירו את האוירה בינינו, {{צצמ|בְּאֶפֶס עֵצִים תִּכְבֶּה '''אֵשׁ''', וּבְאֵין '''נִרְגָּן''' יִשְׁתֹּק '''מָדוֹן'''|משלי כו כ}}( [[ביאור:באפס עצים תכבה אש, ובאין נרגן ישתקישתוק מדון}}.|פירוט]] ).
 
▲אילולא היינו '''נרגנים''' וחושבים שה' שונא אותנו, המריבה בינינו לבין ה' הייתה מסתיימת מהר כמו שהתחילה, ולא היתה '''מפרידה''' בינינו לבין ה'...
ואכן, חלק מהמפרשים לפסוקנו פירשו שה '''אלוף''' הוא הקב"ה, " {{צפ|תוכן=אלופו של עולם}} " {{קטן|קטן= (רש"י)|}} .
 
''' הפסוק בהקשרו''' - הפסוק נמצא בין שלושה פסוקים המתארים אנשים רעים, שיש להתרחק מהם [[ביאור:זהירות בחיפוש מקום עבודה|גם כשמחפשים מקום עבודה]] .▼
==הפסוק בהקשרו==
▲הפסוק נמצא בין שלושה פסוקים המתארים אנשים רעים, שיש להתרחק מהם [[ביאור:זהירות בחיפוש מקום עבודה|גם כשמחפשים מקום עבודה]] .
 
</div>
אוחזר מתוך "https://he.wikisource.org/wiki/ביאור:משלי_טז_כח"