התורה והמצוה ויקרא ד יג-יד: הבדלים בין גרסאות בדף

אולם למה שכתבנו הנה דרוש זה ד''שבט שעשה בהוראת בית דינו'' נשען על מ"ש בקרבן עכו"ם "ועשו כל העדה"; ולהרמב"ם יש לישב הכתובים במ"ש -- שגם לר' יהודה הבית דין הם המביאין מכל שבט ושבט; שפירוש מה שאמר ר' יהודה ''"שהצבור מביאין"'' רצונו לומר ''שבית דין מביאין בעד הצבור'', דהא הבית דין הם הסומכים על הקרבן והם בעלי הקרבן. ושפיר נכון מה שפה אמר "והקריבו הקהל" ושם אמר "ועשו כל העדה", כי יש הבדל בין לשון 'הקרבה' ובין לשון 'עשיה' אצל הקרבנות. שעל מביאי הקרבן ישמש בלשון 'הקרבה' או 'לקיחה' או 'הבאה' -- על שמקדישין ולוקחים ומביאים אותו; ועל המקריבים אותו כשידבר על מעשיו ותיקוניו ישמש בלשון 'עשיה' כמו שכתב "זה האשה אשר תקריבו..את הכבש האחד תעשה..." {{ממ|במדבר|כח}}, "והקרבתם אשה עולה...כאלה תעשו ליום.." (שם). וגם פה "הקהל" הם המקריבים והזקנים הם העושים - ר"ל שהם סומכים עליו ונכנסים בעד הצבור להיות בעלי הקרבן.{{ססס}} אמנם בירושלמי (פ"א דהוריות ה"ח) אומר ''מאן דאמר חובת בית דין היא-- בית דין סומכין; מאן דאמר חובת צבור היא מי סומך? תניא שלשה מכל שבט וראש בית דין על גביהם סומכין וכולי דברי ר' יהודה''. וכן תרגם יונתן ''ויסמכון סבי כנישתא דאתמנין ארמכלין על תריסר שבטיא''.